|
|
صفحة: 50
המלצה לדיון בכיתות חזקות ( שבהן הצגת המורכבות לא תבלבל את התלמידים ותפגום בהבנת הנושא : ( ראו מסגרת להרחבת מבט בספר העוסקת בנושא " בין תיאוריה להיסטוריה" ( עמ' . ( 94 כאמור החלוקה לשני סוגי הלאומיות היא מיסודה חלוקה דיכוטומית ומלאכותית שהתבצעה על ידי החוקרים במטרה לאתר חוקיות ועקביות . ( זוהי הזדמנות לשוחח עם התלמידים על הצורך שלנו , כבני אדם , לחפש סדר וארגון גם במקומות שהם לא בהכרח קיימים . ( חשוב להבהיר לתלמידים שהחלוקה בין שני סוגי הלאומיות – הליברלית-אזרחית והאתנית-היסטורית – היא חלוקה לאטבעית . בדרך כלל בכל תנועה לאומית יש שילוב של מרכיבים משני הדגמים , כשיש דגם אחד שהוא דומיננטי . חשוב לתת את הדעת לכך שגם במדינות שבהן יש מאפיין דומיננטי מובהק ( למשל ארה"ב כמדינה שבה הלאומיות היא האזרחית-ליברלית ) יש תופעות המשקפות את הלאומיות האחרת ( למשל פעילות הארגון הגזעי - הקו-קלוקס-קלאן . ( ב . הלאומיות בעיני היסטוריונים : תופעה קדומה או מודרנית ? הלאומיות הייתה תופעה מרכזית וחשובה במאה , 19-ה ולכן היסטוריונים רבים עסקו בה וניסו להסביר את נסיבות הופעתה . זוהי הזדמנות לחשוף לפני התלמידים את העובדה שאת ההיסטוריה כותבים היסטוריונים . הם אמנם נוטלים עובדות , אך כל אחד מהם יוצר מהן סיפור שונה . אפשר לבחון את התזה המרכזית של כל חוקר ולעמוד על ההסבר שהוא הציע לה . אנתוני דוד סמית ( עמ' 93 בספר הלימוד ) סבר שהלאומיות אמנם החלה בתקופה המודרנית , אך היא התקיימה מאז ומעולם . לשיטתו התקופה המודרנית נתנה ביטוי ספונטני לתחושות שהתקיימו גם לפניה . לעומתו , בנדיקט אנדרסון ( עמ' 93 בספר הלימוד ) ביקש להדגיש את היסוד המודרני בלאומיות , וראה בה התפתחות הנובעת מן הנסיבות החדשות של התקופה , ובראשן המצאת הדפוס . לדבריו , הדפוס אפשר לאנשים החיים רחוק זה מזה לחוש שייכים לדבר-מה משותף , גם אם לא נפגשו . שני ההוגים חלוקים ביניהם גם אשר למידת המוחשיות של הלאומיות . לפי סמית , הלאומיות התקיימה במציאות מלכתחילה והייתה ממשית , ואילו אנדרסון סבר שהתופעה מדומיינת . בשימוש במילה " מדומיין " ולא "דמיוני" אנדרסון מתכוון לומר שעצם זה שהמונים " מדמיינים " את התופעה הופך אותה לממשית בתודעתם ולישות קולקטיבית .
|
|