|
|
صفحة: 68
בשעה חמש למחרת חכה ארנון ליחזקאל , והכסף בידו . חמש , חמש וחצי , שש . הוא חכה עד שבע - ויחזקאל לא הגיע . גם למחרת לא הגיע יחזקאל , וגם לא ביום שאחריו ולא במשך כל השבוע . אמנם אמא בשלה תירסים בשביל ארנון וגם המליחה אותם היטב , אבל הטעם היה שונה מטעם התירס של יחזקאל . מה שהציק לארנון היה החוב . הוא אפלו לא ידע איפה גר יחזקאל . הוא מוכר התירס , שבא יום-יום בחמש , ופתאום נעלם ואיננו , ואיך יחזיר לו את הכסף ? " כדאי לך לקנות בכסף שלך פלפל או גלידה " , אמרו הילדים לארנון . והוא בשלו : שומר על הכסף ומחכה . באחד הימים , בערך שלושה שבועות מאז נעלם יחזקאל , הופיע בסמטה תלת-אופן ועליו דוד . הדוד היה דומה לדוד של יחזקאל , אבל קטן יותר . " מתק ! סכר ! מי קונה ? מי רוצה סכר בעשר אגורות " ? הכריז בחור צעיר בקול צרחני .
|
|