|
|
صفحة: 224
גיטל , השכנה , שיש לה לב זהב , החליטה לשלוח את אסתושה לבית חולים מיוחד לחולי שחפת . היא עברה מבית לבית לאסוף כסף . בית החולים היה רחוק . גיטל אספה די כסף , ואסתושה יצאה לדרך . " שלום לך , אסתושה" – אמרתי . ופתאום נשקתי לה . " תכתוב לי - " ? שאלה אסתושה . לא הספקתי לענות לה , כי באותו רגע הופיע סבק . רצתי וירדתי לחצר . חודשים רבים הייתה אסתושה בבית החולים . כתבתי לה מכתב . העתקתי את המכתב כעשר פעמים עד שיכולתי לשלוח אותו . זה היה המכתב הראשון שכתבתי . מה כתבתי בו ? רציתי לכתוב הרבה מילים של אהבה , את כל המילים הטובות שידעתי , אבל התביישתי . לכן סיפרתי לה במכתב על ילדי החצר ועל בית הספר . רק אני כתבתי לה . ביקשתי מאסתושה שלא תכתוב לי , כי פחדתי שהחברים יצחקו עליי . התגעגעתי מאוד לאסתושה , ולא פעם הייתי עצוב כל כך ובכיתי . אסתושה חזרה באחד מימי השישי , בשעות הבוקר . פגשתי אותה בשער הבית . פניה היו טובות , ועיניה - כחולות-כחולות . רציתי לומר לה משהו , אבל כל כך התרגשתי עד שלא אמרתי שום דבר . רק בערב באתי לשחק איתה . סבק כל הזמן היה בחדר , ולכן לא אמרנו הרבה זה לזו . אבל אסתושה לא חזרה להיות בריאה . פניה חזרו להיות לבנים , ובשעות הערב הרגישה לא טוב . היא הייתה צריכה לנוח . אסור היה 50 לה ללכת לבית הספר . היא שכבה על יד החלון . מן החלון ראתה רק בתים . לא ראתה עץ , ולא ראתה ציפור . כל השכנים דיברו על כך שהמצב של אסתושה רע מאוד . יום-יום ביקרתי את אסתושה , ושעות 55 ארוכות ישבתי על יד המיטה שלה . היא הייתה קטנה כל כך , כמו ציפור . רק העיניים הכחולות שלה היו מלאות אור . הייתי מביא לה ספרים ומספר לה סיפורים . חלק היו אמיתיים , וחלק היו מן הדמיון . יום-יום הבאתי לה פרחים . לקחתי אותם מן הגן הגדול של העיר , כי לא היה לי כסף לקנות פרחים . הייתי יושב שם ומחכה שהשומר ילך למקום אחר , ואז הייתי לוקח כמה פרחים ובורח מן המקום במהירות . החברים שלי כבר לא צחקו עליי . מצבה של אסתושה היה קשה . סבק התנהג עכשיו כאילו היה אח שלי . יום אחד , בשעת אחר הצהריים , נכנס סבק לבית שלנו . ההורים שלי לא היו בבית . חשבתי שהוא בא לשחק או סתם לדבר , אבל פתאום הוא התחיל לבכות . " מה קרה , סבק – " ? שאלתי . סבק לא היה יכול לענות . אחרי כמה דקות סיפר : " הרופא ביקר היום ובדק את אסתושה . הוא הלך , ואני שמעתי את אבא ואת אימא מדברים . אסתושה תחיה רק עוד כמה ימים" - אמר ובכה . גם אני בכיתי . " אסור לך לגלות את האמת לאסתושה . אתה כאילו לא יודע דבר" - ביקש .
|
|