|
|
صفحة: 163
בונצ'י שתוק | סיפור כאן , בעולם הזה , אף אחד לא שם לב שבונצ'י שתוק מת . שאלנו אנשים איך ולמה הוא מת , והם לא ידעו . אולי הלב עצר , נגמרו כוחות הגוף – מי יודע ? אולי רעב היה כל כך ? אפילו על סוס שמת היו שואלים שאלות , היו כותבים על כך בעיתון , ומסתכלים איפה הסוס נפל . אבל בונצ'י חי בשקט , ומת בלי שאנשים שמו לב . 5 בונצ'י עבר כמו צל בעולם הזה שלנו . בברית המילה של בונצ'י לא שתו יין . איש לא אמר דרשה בבר המצווה שלו . הוא היה כמו חייל , כמו מיליונים אחרים . ואז , הרוח לקחה אותו לעולם אחר – ואף אחד לא הרגיש . הוא מת , ושלושה ימים אחר כך כבר לא היה אפשר לדעת איפה מקום הקבורה שלו . את לוח העץ עם השם שלו כבר לקחו , והדליקו בו אש . 10 רעש בעולם הזה , וברעש הגדול לא שמע איש איך בונצ'י כמעט נשבר . לאנשים בעולם הזה אין זמן , ואיש לא ראה שלבונצ'י יש שתי עיניים . הוא לא הסתכל למעלה , רק למטה הסתכל בונצ'י . ביקש למות גם בחייו . ביום שלקחו את בונצ'י לבית החולים כבר הכניסו לדירה הקטנה שלו אנשים אחרים , שחיכו למקום . 15 אבל לא כך היה בעולם הבא . השופר הגדול קרא – " בונצ'י שתוק מת " ! מלאכים אמרו זה לזה – "בונצ'י עלה לשמים " ! בגן העדן הייתה שמחה גדולה : " בונצ'י שתוק ! בונצ'י שתוק " ! השמחה מילאה את כל השמים והגיעה עד לכיסאו של הקדוש ברוך הוא . גם הוא כבר ידע שבונצ'י שתוק בא . אברהם אבינו חיכה בשער . שני מלאכים הביאו לו כיסא של זהב . 20 " אבל עוד לא החליטו איפה הוא יהיה" – אמרו . " הו" – אמרו המלאכים . "ברור איפה הוא יהיה . אחרי הכול , זה בונצ'י שתוק " ! המלאכים לקחו אותו בידו , שמו על ראשו כתר זהב , ובונצ'י שתק , פוחד כולו . הוא היה בטוח שיש כאן טעות , משהו קרה . גם בעולם הזה חלם על זהב וכסף , והינה – שוב רק חלום ... 25 " כזה הוא המזל שלי" – חשב בונצ . י' הוא כל כך פחד , שלא שמע שהשופט אומר : " המשפט של בונצ'י שתוק מתחיל " ! השופט נתן למלאך הטוב לקרוא מהניירות . ברעש הגדול בונצ'י הצליח לפעמים לשמוע את המלאך אומר את השם שלו . " הוא אף פעם לא אמר מילה רעה – לא על אדם ולא על אלוהים . הוא אף פעם לא 30 שנא . אף פעם לא כעס ולא ביקש עזרה מן השמים . הוא שתק . תמיד שתק . אימא שלו מתה , והוא קיבל אם אחרת , רעה . היא הייתה אוכלת בשר , ולבונצ'י נתנה לחם ישן . בחורף , בשלג , עבד בחוץ , בקור הנורא . לא פעם שבר יד או רגל , וגם אז שתק בכאב . ותמיד היה לבד – לא חבר , לא בית לגור בו , לא בגד ללבוש .
|
|