|
|
صفحة: 128
התסריט הראשון של סבק | סיפור הקולנוע עמד רחוק . בסוף השכונה היהודית . ליד רחובות הנוצרים , והוא עמד בשני החלקים של העיר . היה רק קולנוע אחד בעיר , שהציג סרטים במשך היום ולא רק בשעות הלילה . רוב המבקרים בקולנוע היו ילדים . 5 ליד הקולנוע היו מודעות פרסומת ענקיות : וינטו , ראש שבט אינדיאני , שריף מן המערב , טרזן קופץ על העצים . את הסרטים החליפו פעמיים בשבוע . מן השעה שלוש היה כבר תור ארוך של ילדים , יהודים ונוצרים , ורעש של המון אנשים מדברים . בשעה ארבע בדיוק פתחו את דלתות הקולנוע . כולם נכנסו לאולם הקולנוע , והרחוב היה ריק ושקט . 10 אנחנו , ילדי החצר , היינו באים פעמים רבות לקולנוע ומסתכלים על מודעות הפרסומת הצבעוניות . כל כך רצינו להיכנס לקולנוע ולראות את כל הדברים הנהדרים ששמענו עליהם , אבל לא יכולנו להיכנס לקולנוע . לא היה לנו כסף לשלם את מחיר הכרטיס - ארבעים פרוטות . יום אחד קם סבק וניסה להיכנס עם כל הילדים לאולם הקולנוע , אבל מישהו ראה אותו , נתן 15 לו מכות , ואמר לו לצאת מיד . חזרנו לחצר שלנו , הולכים ליד סבק , שכעס מאוד . ישבנו מתחת לעץ ושתקנו . שימק פתח ואמר : “ חבר'ה , יש לי רעיון " . הוא לא חיכה לדברים שלנו , והסביר לנו מיד את התוכנית שלו . " תראו , מחיר הכרטיס הוא ארבעים פרוטות , ואנחנו חמישה . אם כל אחד ימצא עשר פרוטות , נקנה כרטיס , והחמישי 20 ילך לסרט " . “ למה שהארבעה ייתנו את הכסף לחמישי - " ? שאלנו . שימק ענה : “ המאושר , שיראה את הסרט , יספר אותו אחר כך לכולם , וכך הוא " ישלם" בשביל הכרטיס " . “ ומי יהיה המאושר - " ? שאלתי . 25 “ נזרוק מטבע " . “ נבקר בהצגות לפי התור" - אמר קובה . אדק , שהיה העוזר של סבק , ראש הקבוצה , הודיע : “ אני לא חושב שאנחנו צריכים לזרוק מטבע או לסדר תור . סבק הוא המבוגר מכולם , והוא יודע יותר טוב מכולנו לספר את הסרט . מאז ומתמיד הוא אהב קולנוע " . 30 בהתחלה חשבנו שאנחנו מוותרים על משהו חשוב מאוד , אבל כולנו ידענו שסבק באמת אוהב קולנוע . שימק רצה להיות נהג , קובה היה בטוח שהוא יהיה מוכר גלידה , אדק חלם לשבת על סוס לבן , ואני חלמתי לכתוב ספרים . סבק תמיד רצה לעבוד בקולנוע . וכך החלטנו : סבק ילך לקולנוע .
|
|