כפתור לבן

صفحة: 35

כפתור לבן | סיפור הסיפורים שלי מתחילים בכפתור לבן . אבא שלי מחזיק את הכפתור ביד ומשחק איתו . חורף בחוץ וערב . מנורת נפט , בלי נפט כמעט , נותנת קצת אור . אימא באה עם תה לי ולאחותי בת החמש . התה של אחותי מתוק . שלי לא . גם אני רוצה תה מתוק . אימא אומרת שילד בן עשר הוא כבר אדם מבוגר שיכול להבין את המצב . אבא בודק את המצב . 5 אבא אומר שתמיד נהיה עניים , שתמיד נהיה מתחת לקו העוני . אני לא רוצה לשמוע על זה . אני זורק את עצמי על הרצפה , נותן מכות בקיר ובוכה . אימא נכנסת למטבחון , שם אין אפילו קצת אור של מנורה , והיא בוכה בחושך . אבא שואל אותי למה אני עושה את זה . הוא כבר לימד אותי לשתות תה מתוק . לוקחים קוביית סוכר , שוברים אותה לארבע קוביות קטנות , שמים קובייה אחת מתחת ללשון , מחזיקים חזק 10 ושותים . אבא יכול לשתות כוס ועוד כוס ואולי אפילו כוס שלישית , ויהיה לו עוד קצת סוכר בפה . אני גומר את הסוכר מיד . אבא אומר שהוא יכול ללמד אותי דרך בטוחה יותר לשתות תה מתוק , אבל אני צריך קצת דמיון . גם אבא משתמש בדמיון לפעמים . הוא מבקש שאקום מן הרצפה , אקח את הכוס ביד , ואקח גם קוביית סוכר קטנה . והוא אומר לי : 15 " אל תחזיק את הסוכר מתחת ללשון . שים אותו מתחת לכוס " . הוא מסביר לי איך אני צריך לחשוב על הסוכר ולשתות . התה יהיה מתוק , יהיה סוכר לעוד כוס , ואימא לא תבכה . אימא במטבחון , עוצרת את הבכי , ומודיעה שהעולם הוא לא קרקס . היא חוזרת לבכות בשקט , ושואלת את אבא מה עוד הוא יכול לעשות בבדיחות שלו . אבא לא עונה לה . הוא חושב שהבדיחות 20 הן לא הכוח שלו . הדמיון הוא הכוח שלו . הוא מבקש ממני לעשות את מה שהוא לימד אותי . אבל באותו ערב לא היה בבית אפילו רבע אחד של קוביית סוכר . " אין - " ? שואל אבא , ומסתכל בכפתור הלבן שעל השולחן . הוא לוקח את הכפתור , אומר לי לשים אותו מתחת לכוס , לחשוב על הכפתור ולשתות . " התה יהיה מתוק" - הוא אומר , " ואימא" - ועכשיו הוא מדבר בקול רם – "אימא תצחק " . 25 אימא יוצאת מן המטבחון ואומרת שהיא באמת תצחק . היא תצחק בלי להפסיק . אבל כפתור לבן , היא חושבת , לא יכול להפוך תה למתוק . כשאימא לוקחת את המנורה והולכת לומר לאחותי לילה טוב , אבא מדבר איתי בחושך . הוא מבקש שאבוא קרוב , ושואל אותי אם אני זוכר מה אימא אמרה לפני שהתחלתי לבכות . " ילד בן עשר הוא כבר אדם מבוגר" - אני חוזר על דברי אימא . אבל אבא חושב שזה לא בדיוק כך . " ילד 30 בן עשר הוא עוד לא בן אדם מבוגר . יום אחד אתה תהיה מבוגר , ואז" - הוא אומר ומחזיק בידי - " אתה תהיה צריך את שני הדברים , לא פעם ולא פעמיים : קצת דמיון וכפתור לבן " . ( על פי : יוסל בירשטיין , סיפורים רוקדים ברחובות ירושלים , ( 2000 . 1 לפי הסיפור , למה צריך קצת דמיון ? . 2 הכפתור הלבן הוא סמל . סמל למה לדעתכם ?

السابق  |  التالي