|
|
صفحة: 57
בזה אחר זה התקבצו הילדים מכל החצרות , סקרנים לדעת מה טיבו של סכר זה . ראשון העז דוד . הוא שלם וקבל מתק-סכר ענקי : ענן של צמר גפן ורד כרוך על מקל כל כך גדול - שהסתיר את פניו . " זה נורא טעים ! כדאי לכם " ! אמר דוד אחרי שטעם והרשה גם לאלי ולדני לטעם . אחרי שטעמו מהסכר של דוד , קנו גם אלי ודני את המתק הורד - ונתנו לאחרים לטעם . עד מהרה לקקו כל הילדים סכר ורד , והמוכר הצעיר היה מרצה . ארנון לא יכל עוד להתאפק . הוא מהר הביתה , לקח את הכסף שלו ורץ לקנות לו סכר ורד , כמו כלם . למחרת אחרי הצהרים חכו הילדים בסמטה למוכר הסכר , וארנון ביניהם . וכך למחרת וכך ביום שאחריו וכך כל השבוע . יום אחד הופיע יחזקאל . תחלה נשמעו נקישות הפרסות , אחר-כך התגלגלה העגלה אל הסמטה , ואז התגלה יחזקאל . על המדרכה עמד ארנון ולקק סכר על מקל . " שלום , ילד , מה שלומך ? אני הייתי חולה הרבה זמן . רוצה תירס " ? אמר יחזקאל . " לא , לא , אני לא יכול היום . אני ... כל-כך הרבה זמן חכיתי לך ... ובסוף לא התאפקתי " ... אמר ארנון , ולחייו ורדות מבושה ומסכר גם יחד . יחזקאל הביט בארנון , ובלי לומר מלה פתח את הדוד והפך בתוכו , עד שמצא תירס גדול . הוא עטף אותו בעלה רחב , בזק עליו מלח והגיש לארנון . " החוב שלך גדל " , אמר לו , " הנה , אני רושם : חצי לירה מאז ועוד חצי לירה היום , זאת אומרת שאתה חיב לי " ... " אני חיב לך לירה שלמה , ותראה שאחזיר מחר . נכון שתבוא מחר " ? שאל ארנון . יחזקאל צחק וטפח על שכמו : " שיהיה לך לבריאות , ילד ! שיהיה לך לבריאות " !
|
|