אם בעבר נראתה ההתייחסות אל העתיד בבחינת נבואה או חזון , שניחנו בהם מתי-מעט , הרי כיום הפך העיסוק בו לנחלת רבים ברוב תחומי המדע והטכנולוגיה . ההתפתחות המדעית מאז אמצע המאה 20-ה ואילך והשיטות הרבות שהומצאו לשם חיזוי תופעות טבע ואנוש הפכו להיות כה משוכללות , עד כי רוב תחומי המדע מדברים בסבירות די גבוהה ובביטחון רב על מצבים שעשויים להיווצר תוך פרק זמן מסוים ועל ההתגשמויות של תחזיות בטווחים בינוניים של חמש עד עשר שנים או אף ארוכים יותר בני 20-10 שנה . דומה כי מדינה וחברה מאורגנת אינה רשאית להתעלם מעתידה , ואף אינה יכולה להרשות לעצמה להיות אדישה לנוכח העשוי להתפתח בה בתחומיה בדרגות שונות של הסתברות . אחד התחומים שבהם ניתן לחזות בסבירות טובה יחסית את עתידה של מדינה , הוא התחום הפיזי-המרחבי , שעניינו נושאי תשתית בסיסיים ההולכים ומתפתחים בהדרגה , בין אם מתוך מערכת החלטות תכנוניות שיטתית ומסודרת , ובין אם מתוך התפתחות אקראית ולא סדירה , שמקורה בהעדר הכוונה או כתוצאה של השפעת גומלין בין מרכיבים כלכליים , חברתיים ואנושיים הפועלים במרחב . אין כמו מדינת ישראל הזקוקה לתכנון עתידה על רקע מצבה הגאופולי...
إلى الكتاب