לראש הגולה הייתה סמכות של דיין , אבל היקף סמכותו היה תלוי באישיותו ובמידת בקיאותו בהלכה . היו ראשי גולה , ובהם מר עוקבא , שחי בדור הראשון לאמוראים , שדנו על פי דין תורה . ראשי גולה אחרים דנו על פי חוקי פרס או נעזרו בחכמים לצורך פסיקת הדין . ראש הגולה היה אחראי גם על מינוי דיינים או אישור מינויים וכנראה גם על מתן אישור לחכמים ללמד – אישור שנדרש לצורך תמיכה כלכלית בהם . עם זאת , יש עדויות על חכמים שהתמנו שלא על ידי ראש הגולה , לא נעזרו בו ואף חלקו על הכרעות ופסיקות שיצאו מבית דינו . מתח היה גם בין ראש הגולה לבין ההנהגה בארץ ישראל . ראשי הגולה ניסו להתערב במינוי דיינים בארץ ישראל אבל לא הסכימו שהנשיא בארץ ישראל ימנה דיינים בבבל . בדרך כלל חכמי ארץ ישראל הכירו בסמכות בית הדין של ראש הגולה וכיבדו אותו , אבל הם לא הכירו בסמכותו לגזור תעניות בבבל , משום שלא היה נשיא . אף בתחום של קביעת לוח השנה לראש הגולה היה מעמד משני – הנשיא בארץ ישראל היה שולח לו איגרות ובהן הודעה על קידוש החודש בארץ ישראל .
إلى الكتاب