את מקומו של רבן שמעון בן גמליאל ירש בנו רבי יהודה הנשיא , ובימי כהונתו 220–175 ) לסה"נ בקירוב ) הגיעה הנשיאות לשיא כוחה . רבי יהודה הנשיא היה הראשון מהחכמים שהתואר נשיא היה חלק בלתי נפרד משמו . כנראה הוא ריכז בידיו את מרבית סמכויות ההנהגה , מכיוון שבמקורות המיוחסים לתקופתו לא מוזכרים התפקידים של אב בית הדין או החכם . לרשותו עמדה מעין משטרה שסייעה לו באכיפה ובהוצאה לפועל של גזרי הדין שגזר על מי שהובאו להישפט לפניו . כנראה הכוח המשטרתי הוענק לו מטעם השלטונות הרומיים והוא אפשר לו לכפות את דעתו . נוסף על כך התיר השלטון הרומי לרבי יהודה הנשיא , כמו לנשיאים שקדמו לו , לאסוף תרומות בארץ ישראל ובתפוצות . התרומות מימנו את פעולות הנשיאות בדומה לתרומות שניתנו בעבר לבית המקדש . ההכרה של השלטונות הרומיים בתואר נשיא החלה כבר בימי רבן גמליאל ( עמ' . ( 95 הייתה זו הכרה יוצאת דופן בייחודו של עם ישראל ובאחדותו ולא הייתה לה מקבילה בעולם הרומי . רומא הכירה במנהיגים עירוניים , אך לא במנהיג לאומי , ואילו הנשיא שלט מטעמם על עם ישראל בארץ ובתפוצות , מינה אישים לתפקידים וייצג את העם . בכך הוכר עם ישראל בהיותו ...
إلى الكتاب