בעקבות כישלונו של מרד בר כוכבא ( בשנת 135 לספירה , ( באה על ישראל תקופה של גזירות שמד , ששררו בכל תוקפן כל זמן שחי אדריאנוס קיסר ( עד לשנת 138 לספירה . ( כישלון המרד היה צורב . מספר עצום של יהודים נהרגו , ושבויים רבים מילאו את שוקי העבדים באימפריה הרומית . יישובי הארץ ראו הרס וחורבן , ונאסר על יהודים לשוב וליישבם . אולם הרומאים לא הסתפקו בדיכוי המרד , אלא שאפו להנחית מכה ניצחת על היהדות עצמה . השלטונות הרומאים הכירו היטב את התרבות היהודית בארץ ישראל , ובאמצעות גזירותיהם ביקשו לפגוע לא רק בקיום המצוות , אלא בעצם הקיום היהודי הלאומי בארץ . בעקבות חורבן בית המקדש הפך לימוד התורה לערך מרכזי בחיי העם , ולכן השלטון הרומי גזר , למשל , איסור על לימוד תורה והוראתה . עונשם של הלומדים והמלמדים תורה ברבים היה שריפה , כשהם כרוכים בספר תורה ( כך הומת ר' חנינא בן תרדיון , אחד מ '' עשרת הרוגי מלכות" ( . חכמי ישראל באותה תקופה חירפו נפשם על קיום המצוות , והותירו רושם רב על הדורות הבאים . בעקבות התנהגותם נטבעו במקורותינו המונחים שמד וקידוש השם ( בלועזית : מרטירולוגיה . ( הידוע מבין מקדשי השם בעקבות מרד...
إلى الكتاب