הכנסייה קבעה כי אין לכפות על היהודים את הנצרות אלא לאפשר להם להמשיך לחיות בקרב הנוצרים במעמד נחות ומושפל . על פי תפיסתה , מצבם זה של היהודים יעיד על צדקתה של הנצרות ויבהיר את ההבדל בין הנצרות - הדת המנצחת - לבין היהדות - הדת המנוצחת . במדינות הנוצריות של אירופה היו היהודים בעלי זכויות מיוחדות : הם היו בני חסותו של השליט וכונו " משרתי האוצר ; " השליט הגן על חייהם ורכושם והעניק להם כתבי זכויות . חסות השליטים הייתה המקור לכוחם של היהודים , וגם הסיבה לחולשתם - המלכים יכלו לגרשם , להטיל עליהם מסים כבדים ולהחרים את רכושם . בין היהודים לבין שכניהם נרקמו קשרים כלכליים , והם סחרו אלה עם אלה בירידים ובשווקים , ואחרים פנו לעסוק בהלוואה בריבית . יהודים אף העסיקו את שכניהם הנוצרים בבתיהם בתפקיד משרתים . הקרבה בין יהודים לנוצרים גרמה להמרות דת בשתי החברות . בצד הידוק הקשרים בין יהודים לשכניהם התחזקו גם עלילות נגד יהודים . העלילה הנפוצה ביותר הייתה עלילת הדם . בוועידת הכנסייה שהתכנסה ב1215- הוחלט להבדיל בין הנוצרים לבין היהודים , והם חויבו לשאת סימן זיהוי . גילוי נוסף להידרדרות היחסים בין יהודים לנוצ...
إلى الكتاب