האדריכלות הנוצרית בימי הביניים נועדה לשרת את קהל המאמינים הנוצרי ולאפשר את קיומם של הטקסים הדתיים . המבנים , וכמוהם הרהיטים וחפצי הפולחן שבתוכם , היוו מצע למגוון רחב של יצירות אמנות - פיסול , תבליט , פסיפס ועוד . לאמנות היה תפקיד חשוב מאוד : בימי הביניים רוב האוכלוסייה לא ידעה קרוא וכתוב , והאמנות הייתה אחת הדרכים העיקריות לספר למאמינים את סיפורי הברית הישנה והברית החדשה ואת סיפוריהם של קדושים , וכן למסור להם את עקרונותיה של הנצרות . למשל , תיאורי יום הדין האחרון שימשו אזהרה למאמינים שלפיה אם לא ינהגו על פי עקרונות הנצרות בחייהם , גורלם ביום הדין האחרון יהיה רע ומר . האמנות הנוצרית של ימי הביניים מלמדת אותנו על תפיסות עולם שרווחו בעולם הנוצרי בתקופה זו : על המשמעות שייחסו אנשי הכנסייה לסיפורי הברית הישנה - התנ"ך ; על חשיבותה של מרים , אמו של ישוע , באמונה הנוצרית ; ועל תפיסות שרווחו בנצרות ביחס ליהדות וליהודים . במהלך ימי הביניים התגבשו דגמים משותפים שהפכו למסורת באדריכלות ובאמנות . האמנים שיצרו את התבליטים , הציורים והפסיפסים לא היו מוכרחים לחזור ולקרוא את הסיפור בברית החדשה כדי לתאר ...
إلى الكتاب