במאה האחת עשרה החלו הערים באירופה להתפתח ולצמוח : ערים רומיות עתיקות התחדשו ; וערים אחרות צמחו בקרבת מבצרים או מנזרים וסמוך לדרכים ראשיות . התפתחות זו הושפעה מהתחדשות המסחר . העיר של ימי הביניים הייתה מוקפת חומה - ברחובותיה הצרים והמפותלים נערמה אשפה , ולעתים קרובות פרצו בה מגפות . גם שרפות התפשטו בעיר , והן כילו בתים רבים שהיו בנויים עץ . בתחילת התפתחותה לא היה הבדל רב בין העיר לכפר , ורבים מתושביה המשיכו לעסוק בחקלאות ; אבל תושבי העיר היו חופשיים יותר מן האיכרים . אמנם אדון העיר גבה מהם מסים , אבל במשך הזמן הוא העניק להם חירויות והגדיר את הזכויות והחובות שלהם . לאחר מאבק ממושך הצליחו תושבי העיר להשיג עוד חירויות , וניהול העיר עבר לידי מועצה עירונית . בין חומות העיר חיו קבוצות מיוחדות של תושבים , ולכל אחת מהן היו מעמד משפטי , זכויות , חובות ואורח חיים משלה . בעיר התגוררו סוחרים , בעלי מלאכה , אנשי כנסייה , איכרים וצמיתים , ויהודים . אדוני הערים הזמינו יהודים לגור בעריהם מכיוון שהיו בעלי ניסיון במסחר , במלאכה ובמנהל . כך קמו קהילות יהודיות בערים רבות , והמפורסמות שבהן היו קהילות אשכנז ...
إلى الكتاب