חג טבע יהודי הנחג ביום ט"ו בשבט . שמו של החג גם " חמשה - עשר בשבט " ובקצור " חמשה - עשר", או " ראש השנה לאילנות". בגולה נהגו לחג אותו באכילת פרות שארץ - ישראל השתבחה בהם , ומנהג זה השתרש גם בישראל . מבחינה דתית ט"ו בשבט הוא " ראש השנה לאילן " ולפיו מפרישים את המעשרות מפרות האילן , כדעת בית הלל במשנה ( ראש השנה , פרק א משנה א ) . בספרות התלמודית אין זכר למנהגי חג בט"ו בשבט . אולם האסור על תענית והספד ביום זה מצביע על כך שנחשב למעין יום טוב . מנהג אכילת הפרות היבשים בט"ו בשבט בארץ - ישראל החל רק במאה ה - 16 . המקבלים בצפת היו עורכים " סדר ט"ו בשבט", שבו היו שותים ארבע כוסות - שתים של יין לבן ושתים של יין אדם - אוכלים מפרות הארץ וקוראים פסוקים מיחדים מן התורה , התלמוד וספר " הזהר", ואומרים תפלה מיחדת לאילנות . לכל המנהגים האלה היתה משמעות סמלית הקשורה לתורת הקבלה ולגאלת הארץ . המנהג לאכל פרות יבשים בחג התקבל בעדות אשכנז , והוא נפוץ בעקר בעדות המזרח . בכמה עדות , למשל בקרב יהודי כורדיסטן ופרס , היה מנהג של " משלוח מנות של פרות " ביום זה . ט"ו בשבט בימינו כאשר החלו היהודים לשוב למולדתם , חד...
إلى الكتاب