|
|
صفحة: 5
לשרוד ולו יום אחד . ככל שהפכתי בדבר , ולמרות שעדיין אני מתקשה לראות באלכס ילד שגרתי , אני מבינה : מבלי שיתכוון לכך , הניח בני את אצבעו על המאפיין הבולט של כתיבתו של אורי אורלב , זוכה פרס אנדרסן - הסירוב לראות בשואה פרה קדושה , ובניצוליה גיבורים . את הסירוב אפשר לזהות כבר במניע לכתיבת "האי ברחוב הציפורים , " שראה אור עכשיו בהוצאה מחודשת . אורלב , כפי שעולה מן הראיונות הרבים אתו , לא הונע בידי השאיפה לתעד או להנציח את מוראות השואה , אלא מתוך רצון לכתוב ספר שיהיה , בראש וראשונה , ספר מתח טוב . "האי ברחוב הציפורים , " כפי שהצהיר לא פעם , הוא סיפור הישרדות ברוח " רובינזון קרוזו . " ( מתוך : "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב , "אי של שפיות , " שוהם סמיט , עיתון "הארץ , " גיליון "ספרים © . 27 . 4 . 11 , " כל הזכויות שמורות לעיתון "הארץ" בע"מ ( .
|
|