|
|
صفحة: 97
בודדים לחלוטין . לרבים מניצולי המחנות לא היה לאן לחזור . הקהילות היהודיות , שאליהן הם השתייכו לפני המלחמה , נעלמו : בני הקהילות נרצחו , בתי הכנסת הוחרבו , בתים רבים נהרסו , והרכוש אבד . ומי שניסו לחזור לבתיהם שלא נהרסו במלחמה , מצאו בהם לעתים אנשים זרים - ישנים במיטותיהם ומשתמשים בחפציהם . מה חשו היהודים ניצולי המחנות ומה היו תכניותיהם ? 8 בים מניצולי המחנות חשו בדידות גדולה וזרות בשל ניתוק מהסביבה המוכרת להם . אמנם היו ביניהם שבחרו לחזור למקומות שחיו בהם לפני המלחמה , מתוך תקווה שיצליחו לשקם שם את חייהם , אך אלה היו מעטים . רוב הניצולים לא רצו לחזור למדינות שבהן רדפו אותם ועינו אותם . היו שלא חזרו כי הרגישו שכל רחוב , כל פינה , עלולים להזכיר להם את חייהם שנקטעו עקב המלחמה . והיו שלא חזרו לארצות המוצא שלהם כי לא האמינו עוד שאפשר לחיות שם כמיעוט יהודי בקרב לא יהודים . ניצולי המחנות האלה הפכו פליטים , וחיפשו לעצמם מקומות חדשים . בשבילם שנת 1946 הייתה סופה של תקופה אחת , ובו בזמן תחילתה של תקופה אחרת : סופם של החיים שהכירו , ותחילתם של חיים חדשים . מי עזר לג'ליטים היהודים ? 6 ם סיום המלחמה , אמנם פסקו העינויים וההריגות אך נוצרה בעיה חדשה - בעיית העקורים והפליטים . 1946-ב עדין נותרו באירופה יותר ממיליון וחצי בני אדם , רובם ניצולי המחנות , שהיו צריכים לבנות לעצמם חיים חדשים . רובם הגדול היו יהודים שחיו באופן זמני במחנות - מחנות העקורים , שם קיבלו עזרה מארגונים שונים . היו פליטים שבחרו לחזור לארצות שחיו בהן לפני המלחמה : נריח . המועצות , פולין , רומניה , הונגריה , ועוד . בארצות אלה נתקלו הפליטים בגילויי אנטישמיות מצד התושבים . עקורים הם אנשים שמסיבות שונות עקרו או נעקרו ממקומות מגוריהם . במהלך 1945 נדדו ברחבי אירופה בין 7 9-ל מיליון עקורים . היו ביניהם שחזרו לבסוף לארצות מוצאם . ניצולי שואה , בתום המלחמה
|
|