|
|
صفحة: 126
גיל הנישואים בחברה היהודית החיים במשפחה היהודית בימי הביניים התבססו בראש ובראשונה על ההלכה כפי שהיא מופיעה במקרא , במשנה ובתלמוד . עם זאת , כמו בתחומים אחרים , מבנה המשפחה וגיל הנישואים הושפע מהמציאות החברתית והכלכלית בימי הביניים . אחת הדוגמאות לכך היא הנישואים בגיל צעיר . אסור לאדם להשיא את בתו כשהיא קטנה – צעירה מגיל שתים עשרה – בשל החשיבות שההלכה מייחסת להסכמתה " עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה" ( קידושין מא ע"א . ( לנישואים אלו יש תוקף , אבל הם אסורים מבחינה מוסרית . בדרך כלל הבנות נישאו בגיל שתים עשרה–שש עשרה , והבנים בסביבות גיל שמונה עשרה . לעתים קרובות , למרות האיסור התלמודי , הבנות שנישאו היו צעירות מגיל זה , וכנראה היו גם מקרים של נישואי בוסר בגיל ילדות ממש , במיוחד של יתומות . המהר"ם מרוטנבורג ( עמ' ( 56 העיד על עצמו שהשיא את בתו כשהייתה בת פחות משלוש עשרה שנים , ואם חכמים עשו כן יש להניח שהדבר השפיע גם על יהודים אחרים . מציאות זו הושפעה מהמקובל בחברה הסובבת . בחברה הנוצרית רווחו הנישואים בגיל צעיר , בעיקר בחוגי האצולה , מחשש שלאחר פטירת האב תעבור הנערה הצעירה לרשותו של בעל האחוזה . היהודים חיקו את אורחות החיים של האצולה והשיאו את ילדיהם בגיל צעיר . גורם אחר שהשפיע על גיל הנישואים היה כלכלי : העיסוק של היהודים במסחר הבין-לאומי עורר חשש ממיעוט חתנים בשל הסכנות בדרכים . משפחות שביקשו להשתדך עם חתן עשיר ומיוחס מיהרו להשיא את בנותיהן , והדבר השפיע גם על משפחות ממעמד נמוך יותר . בארצות האסלאם היו נישואי בוסר בהשפעת החברה המוסלמית . הגאונים התנגדו לנישואים אלו , אבל הם לא אסרו אותם , אלא רק הציגו אותם כמעשה לא רצוי . הנישואים בגיל צעיר יצרו תלות של הזוג הצעיר בהוריהם והביאו ליצירת משפחה מורחבת שבראשה עמד אבי המשפחה . חתן וכלה , איור מתוך "מחזור , "וורמס המאה השלוש עשרה , גרמניה
|
|