|
|
صفحة: 95
היהודים נבדלים במקום המגורים ובלבוש על אף קשרים כלכליים , חברתיים ותרבותיים בין היהודים לסביבתם ההבדלים ביניהם היו בולטים לעין . בארצות הנצרות התגוררו היהודים בדרך כלל בשכונה יהודית , או יהודית ברובה . ההבחנה בין קבוצות חברתיות בימי הביניים הייתה דבר מקובל וחברי גילדות מקצועיות ואומנים נטו לשבת ברחובות משלהם . ההפרדה במגורים ביטאה החמרה במעמדם של היהודים רק כשנכפתה עליהם מטעם השלטונות – לדוגמה בספרד במאה החמש עשרה ( עמ' . ( 69 היהודים מושפעים מתרבות הסביבה בכל הארצות שחיו היהודים הם דיברו בשפת הארץ , שפה שרכשו בחיי היום-יום – לדוגמה הלע"ז , ( לשון עם זר ) שפתם של לא-יהודים בצפון צרפת . בינם לבין עצמם דיברו היהודים בשפה משלהם , שלא הייתה שונה במידה רבה משפתה של חברת הרוב , אך היה בה כדי להבדילם ממנה . לדוגמה : יידיש – שפתם של יהודי גרמניה במאות השתים עשרה והשלוש עשרה ; וערבית-יהודית – ערבית הכתובה באותיות עבריות בארצות האסלאם . דוגמה אחרת להשפעות תרבותיות היא העובדה שיהודים , במיוחד נשים , נקראו בשמות לא-עבריים , לדוגמה : דולצא אשתו של רבי אלעזר מוורמס ( עמ' . ( 128 התופעה הייתה קיימת גם במשפחות של תלמידי חכמים , והיא מלמדת על כך שהיהודים לא ראו בכך ביטוי לטשטוש הזהות היהודית . בארצות הנצרות המגעים של שכבת המנהיגות היהודית עם תרבות הסביבה הנוצרית היו מצומצמים באופן יחסי . עם זאת , היו קשרים בחיי היום-יום וכן השפעות הדדיות על המשפחה ועל טקסים הקשורים במעגל החיים . חוקרים מציינים כדוגמה לכך את טקס החול–קרייש ( אולי מלשון " קריאת שם" או מלשון צעקה , ( שבו ניתן לתינוק שם חול - שם שבו אדם נקרא בחיי היום-יום , כפי שהיה נהוג בחברה הנוצרית בת הזמן . דוגמה אחרת היא טקס שהתפתח עם הזמן לחגיגת בר מצווה . במאה השלוש עשרה החלו יהודים באשכנז לציין בטקס מיוחד את היום שבו הגיע נער לגיל מצוות . חוקרים רואים קשר בין טקס זה לבין תפיסות שרווחו בחברה הנוצרית על הצורך בהבנה של הילד את עקרונות האמונה הדתית וטקסים שביטאו את קבלתו אותם . כמו כן , הן בחברה היהודית והן בחברה הנוצרית נדחה הגיל שבו החל הילד את לימודיו לגיל שש–שבע . בארצות האסלאם ליהודים ולמוסלמים היו תחומי ידע משותפים , ורבים מהתרגומים של יצירות פילוסופיות מוסלמיות ללטינית מקורם בתרגומים של היצירות האלה מערבית לעברית . יהודים מילאו תפקיד בחצרות הח'ליפים ורכשו השכלה רחבה בתרבות המוסלמית ובשפה הערבית . הערבית הייתה לא רק לשון הדיבור של היהודים אלא גם לשון הכתיבה , ויצירה יהודית ענפה נכתבה בערבית ובערבית-יהודית . לדוגמה , ספר " הכוזרי" שכתב רבי יהודה הלוי , וכל ספריו של הרמב"ם , מלבד " משנה . "תורה היהודים בארצות האסלאם לא פירשו זאת כהשתלבות בתרבות המוסלמית אלא כשילוב של רכיבים מהתרבות המוסלמית בתוך העולם היהודי .
|
|