|
|
صفحة: 213
מובן שמספר הסיביות שבקידומת קובע את המספר המרבי של רשתות פיזיות שניתן לחבר לאינטרנט , ואילו מספר הסיביות שבסיומת קובע את המספר המרבי של מחשבים שניתן לחבר לרשת פיזית כלשהי . למשל , מבנה כתובות שמורכב 10-מ סיביות כקידומת 22-ו סיביות בסיומת קובע שמספר הרשתות מוגבל ל- 2 או 1024 רשתות , ומספר המחשבים שאפשר לחבר לרשת כלשהי מוגבל ל- . 2 מובן שחלוקה כזו מגבילה מאוד את מספר הרשתות . לעומת זאת , אס נקצה יותר סיביות לקידומת , נצמצם את מספר המחשבים שיכולים להיות מחוברים לרשת אחת . כל קביעה נוקשה תגביל את מספר הרשתות או את גודלן ולכן עלולה ליצור "מיטת סדום '' לכתובות האינטרנט . מסיבה זו מתכנני האינטרנט לא קבעו חלוקה נוקשה , אלא נקטו בשיטה גמישה שמאפשרת לחבר לאינטרנט גם רשתות גדולות וגם רשתות קטנות . הפתרון הראשון היה לקבוע חמש מחלקות של כתובות , כפי שמתואר באיור . 4 . 7 מחלקה A מזוהה על-ידי סיבית 0 בתחילת הכתובת , מחלקה B על-יד הסיביות 10 וכך הלאה . מחלקות A , B , C הן המחלקות העיקריות , משוס שהן מיועדות לכתובות של מחשבים . כפי שאפשר לראות באיור , החלוקה של המחלקות הללו היא בגבולות של בתים . במחלקה A הסיומת מורכבת משלושה בתים , במחלקה B משני בתים ובמחלקה C מבית אחד בלבד . הסיביות הראשונות מאפשרות לתוכנה של IP לשייך כתובת נתונה למחלקה שאליה היא שייכת . כאשר ארגון רוצה לחבר את הרשת שלו לאינטרנט , עליו לקבל מספר איור 4 . 7 חמש המחלקות של כתובות IP
|
|