|
|
صفحة: 106
כתוצאה מן הניכור בין שתי הקהילות החלו תושבי הקיבוצים בשער הנגב לארגן פעילויות תרבותיות וחינוכיות בשדרות , כחלק מהניסיון להשיל את התרבות המזרחית של התושבים בערי הפיתוח ולעצבם על פי דמותו של הצבר . למרות שפעילות זו התקיימה בריכוזי אוכלוסייה מזרחית נוספים ברחבי הארץ , בשדרות היא נשאה אופי ייחודי והייתה נרחבת ואינטנסיבית מן המקובל . בתחילת שנות השבעים קיבוצי שער הנגב פיתחו דגם התערבות ייחודי ורחב היקף שנקרא " שיתוף פעולה : שדרות-שער , "הנגב במסגרתו הם ארגנו חגיגות בחגים ובאירועים לאומיים , חוגים , סדנאות , טיולים וכדומה בעיקר עבור ילדים ובני נוער . פרויקט זה משך את תשומת הלב של הנהגת המדינה ושל הנהגת ההסתדרות , שעקבו אחר הנעשה וביקשו להעתיק את הפרויקט ליישובים נוספים במדינה . הפרויקט הפך להיות משמעותי יותר החל משנת , 1976 עם כניסתו של גרעין " גשר" לאזור . הגרעין שהורכב בתחילה ממתנדבים מקיבוצי שער הנגב ובהמשך אף ממתנדבים מהעיירה עצמה , ארגן פעילות משותפת רבה בין תושבי שדרות ובין תושבי הקיבוצים . על אף הניסיונות לעצב תרבות " צברית" אחידה , פעילות זו רק חידדה את ההבדלים בין שתי החברות . כך שיחזר כעבור שנים חיים אוליאל , ממייסדי להקת , "שפתיים" את תחושותיו בעקבות מפגשים אלה : " " הרגשנו הבדלים מהותיים מאוד . הם תמיד היו מסודרים , לכל אחד אופניים , לכל אחד כדור , לכל אחד אחל'ה ברכה מתי שהוא רוצה , טיולים ואוטובוסים שלהם , ואנחנו כמעט ולא היה לנו כלום . גם כשהתקרבנו לשם אז זרקו אותנו כילדים ] ... [ ההורים שלנו עבדו אצלם , אך טבעי הוא שמישהו שעובד תחת מישהו פחות אוהב אותו ] ... [ מה עוד שכולם היו מנהלים והפועלים השחורים זה היו באמת אנחנו , ההורים שלנו , וזה גרם ליחסים מאוד עכורים " . לצד הפרויקטים שנערכו במסגרת " שיתוף פעולה שדרות-שער , "הנגב ארגנו בהתנדבות בני הנוער משדרות פעילות תרבותית ענפה , שהיוותה את התשתית לפעילות המוסיקאלית שהתעצבה בשנות התשעים . במרכזה של פעילות תרבותית זו , התארגנו בעיר באופן עצמאי שתי קבוצות מוסיקאליות : האחת ייסדה חבורות זמר , והשנייה - להקות קצב . במחצית השנייה של שנות השבעים הקימה הקבוצה הראשונה שתי חבורות זמר שהופיעו באירועים חברתיים בשדרות ובמספר קיבוצים בעיקר בדרום הארץ וביצעו שירי ארץ ישראל , הסגנון המוסיקאלי הדומיננטי בזמנו בישראל , שנתפס כמשקף את התרבות הצברית . הקבוצה השנייה שפעלה החל מתחילת שנות השבעים , ייסדה מספר להקות קצב , שביצעו שירי רוק ופופ אמריקניים ואירופאים וכן שירים שחיברו בעצמן בשפה העברית . סגנון זה שהחל לחדור לישראל בשנות השבעים , התקיים תחילה בשוליים של המוסיקה הפופולארית המקומית , בעיקר במועדונים ברמלה ובדרום תל אביב , ולא נתפס כמשקף את ההוויה הישראלית הצברית . חלק ניכר מחברי להקות הקצב היו מזרחיים , שאימצו סגנון מוסיקאלי זה כחלק מניסיונם הלא מודע לעצב זהות , השונה מן הזהות הישראלית הדומיננטית ומן הזהות היהודית-ערבית של הוריהם . שניים מן הפעילים בלהקות אלה בשדרות היו אוליאל וחיים אוחנה , לימים ממקימי להקת . "שפתיים" בני הנוער שפעלו במסגרת שתי קבוצות מוסיקאליות אלה היו בקשרי ידידות ולעתים אף שיתפו פעולה . כך , לדוגמה , הם סייעו זה לזה ברכישת מיומנויות נגינה , מאחר שלא
|
|