صفحة: 10

ה 0 י 19 ר L / uun בתשר " התוך של מטחנת קפה הוא דבר שמימי" ארמן כשניגשתי לעיצוב הטקסטים של "מרקם סיפורים " חשבתי שמתאים לשלב בהם עבודות של אמנים אתיופיים . כמעט במקרה נתקלתי בפסלוני החימר השחורים הקטנים שהספר מלא בהם . פגשתי אותם לראשונה בתצלום של אישה מאתיופיה המוכרת פסלונים כאלו . הם נראו בצילום קטנים ודהויים , ובכל זאת נשביתי בקסמם ואמרתי "אני רוצה פסלונים כאלה " !! וכך הגעתי לחצרות יסף , לאנשים "הפשוטים " שמפסלים את הפסלים החזקים והמרגשים הללו , אבל אינם מגדירים את עצמם אמנים . המשכתי לחקור ולחפש אמנות אתיופית . הגעתי ( דרך גלריה אתיופית באדיס- אבבה ) לאמנים אתיופים בעולם , והם העניקו לי בשמחה רשות לקשט ביצירותיהם את הספר . הם התרגשו מאוד לדעת שילדים בישראל יקראו סיפורי-עם אתיופיים , ישמעו על אבאגברהנא ויראו תוך כדי קריאה יצירות אמנות אתיופיות . כשהתחלתי לאסוף מידע ולרכז מחשבות על הפרוייקט , שמעתי מאנשים הקשורים לעדה האתיופית ( גם מהצוות של ( "מרקם" את סיפורה המרתק ועמוס הייסורים של העדה - עלייתה , קליטתה וקשיי הילדים בבית הספר . מה שהתבקש לכאורה , למשמע הסיפורים הללו , הוא לעצב את הספר בעיצוב ( במראה , בצורה ) שיספר את סיפורה העגום של העדה . אבל לנוכח הסיפורים המעניינים ויצירות האמנות הנפלאות שפגשתי , חשבתי ניתן לאחרים לספר את סיפורה העגום של העדה , ואנחנו נציג בספר את תפארתה . בשלב זה חל מהפך מסוים בהתייחסותי לתרבות האתיופית . מלאכת העיצוב של הספר עסקה בניסיון לחבר רבדים עמוקים וקשרים אסוציאטיביים הקיימים לדעתי בין הסיפורים לבין היצירות . לא תמיד יש התאמה מלאה בין הדמויות שבסיפור לבין הדמויות שבפסלים או בציורים . אבל קריאה נוספת של הסיפור מתוך

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


 لمشاهدة موقع كوتار بأفضل صورة وباستمرار