|
|
صفحة: 101
שבו למסבה . אימא ואני תלינו בה עיניים מקוות לישועה , אף כי בלב שנינו כבר קיננה הידיעה כי אין ישועה . " זה לא נורא " , הפסירה סבתא לבסוף , "בסך הכול המכסה " , וחיזקה את קשר המספחת שלראשה , "הרי כל דבר צריך להישבר פעם " , הרגיעה את עצמה בדברים הגיוניים ופניה הביעו דאגה רבה . עכשיו השתררה דומייה כבדה ומתוחה , דומיית מוות נפחדת . אימא חזרה לבשל וסבתא התעטפה בצעיף הצמר החום . כולם התכנסו בפינתם וציפו מתוך כניעות וחרדה למעשה הדין . רק מפעם לפעם הייתה הדומייה הזאת מופרת ברשרוש צעדים , או בכמה משפסים שאימא וסבתא החליפו ביניהן בהשפלת קול , כאילו מת היה מוסל בבית . קול צעדיו הכבדים של אבא נשמע במעלה המדרגות . אימה משתקת אחזה בי , והרגשה של איבה . כמעט ולא יכולתי להניע איבר . אחר-כך נפתחה הדלת והוא נכנס ומילא את כל הבית . בשארית כוחותיו נשא על כתפו חבילה גדולה של עצי בניין , צרורים בחוט בתל חלוד . " שלום " , הפטיר בקול עמום , כשהוא מתנשם , ובלי להיעצר נכנס לחדר המקלחת . שמעתי איך הוא פורק את חבילת העצים ואיך הוא מנתק את החוט . אחר כך שמעתי איך הוא שובר את העצים בדריכות רגל עזות וממלא בהם את התנור . " נפט " . הבאתי לו בקבוק נפט ועמדתי לפניו . קיוויתי כי ילטף את ראשי , או לפחות יחון אותי במבט אחד . הוא לקח את הבקבוק , גחן והיטיב את העצים , שפך עליהם מעט נפט והבעיר אותם בגפרור . הלהבה פרצה מפי התנור והאירה את פניו המיוזעות . הן התנוצצו באור הלהבות , קשות ואטומות מרוב עייפות . הוא הזדקף , החזיר לי את הבקבוק , חלץ את נעליו הכבדות , נכנס למטבח וישב לשולחן , וקול מפץ העצים ולחישת האש נשמעו בבית . " מה נשמע " ? שאל באופן סתמי והתחיל לגמוע בקולניות מן המרק כשעיניו נעוצת בעיתון . הסתכלתי בו בדחילו וברחימו , נדמה היה לי שהבחנתי בקולו איזו נימה רכה . " שום דבר " , פלטה אימא וטמנה ראשה בין הסירים . סבתא הייתה באה והולכת כאווזה מבוהלת . נדמה שעדיין ביקשה עצה כיצד להעביר את רוע הגזרה . אבא דחה את הצלחת הריקה ואימא הגישה לו את העוף . באצבעותיו החזקות שיבר את הכרע , נגס בבשר לעס אותו וכשסיים התחיל לגרם את העצמות . הוא עשה זאת בריכוז ובכוח . הוא פיצח אותן , מצץ מתוכן את המוח , ולבסוף טחן אותן בשיניו . " קרה משהו " ? שאל לפתע וירק אל תוך הצלחת את רסק העצמות . איש לא השיב . " מה קרה " ? שאל שוב , הפעם במפגיע , וניגב את מצחו ופניו במגבת הכלים , "קרה משהו " ? והסתכל באימא , שהגישה לו כוס של מרק פירות . היא ביקשה להתחמק לפי שעה ולדחות את ההתנגשות ולכן התעלמה משאלותיו והתאמצה לשוות למעשיה ולתנועותיה מראה של שגרה . אבל הוא לא הניח לה . הוא חזר שוב על שאלתו והפעם בקוצר רוח . " הקומקום " , אמרה אימא בקול נפחד והסתכלה בו כחיה שניצודה . " הקומקום " ? קרא אבא וזרק מידיו את העצם , "של הסרוויס " ? אימא נדה בראשה . היא רצתה לומר עוד משהו , מרגיע , אבל הוא דחף את השולחן , עד שנשפך מרק הפירות , ומיהר אל החדר , כשהוא מנגב את ידיו במכנסיים . רציתי להימלט , אבל נשארתי יושב , משותק כבחלום סיוטים . ידעתי כי הכול חסר תועלת וכי עוד מעט יהיה על" לשאת בעונש , שיבוא לי מידי האיש שעורר בי בהלה כל כך גדולה , ואשר לא רחשת לו עכשיו אלא איבה מרה . " איך זה קרה " ? צעק כלפי אימא בקול ניחר , כשחזר מן החדר , והיכה בזעם נורא בדלת . פניו השתנו לבלי הכר . אימא מלמלה משהו . "איך זה קרה " ? המשיך לצעוק בכל כוחותיו , כשהוא חובט באגרופו שוב ושוב בדלת ובשולחן .
|
|