|
|
صفحة: 84
64 . לממשלת המרש ח . נ . ביאליק לפניכם סיפור ( מקוצר מענו ) של o"n נרומן ביאליק . הסיפור מספר על משורר המנסה לכתוב שירה במשקלים קלס"ם . בסיפור מוזכרים שלושה משקלים : אמפיבךכוס וךקסילוס - משקלים בני שלוש תנועות , ומשקל פשו 0 יותר בן שתי תנועות . ownb - כל הבוקר פיעמו-ני דברי שיר , וזה כחצי שעה שאני יושב אצל שולחן-עבודת , העם רועד בין האצבעות - והגיליון שלפנ" עודנו לבן כולו . עדיין לא הכרעתי , מה דמות אערוך להגיון לבי , ומה משקל אתן לו . החרוזים אמנם רצים אל" צמדים-צמדים מאליהם , מוכנים ומזומנים לרתום את עצמם ב " מרכבת /' ואולם רגלם איננה עוד רגל ישרה . בועסים הם . הצמד האחד מנתר אמפיבךכית , והשני רוקד כנגדו ךקטילית . " האין זה סימן מובהק , כי תאומים מתרוצצים בקרבי - " ? אמרתי עם ליבי על סמך הניסיון - כן יפה לי ולהם " אם שה ^ יה שעה אחת קודם הכתיבה . השירה טעונה דעה צלולה . " ובהניח את העם מידי , העתקתי מושבי אל החלון הפתוח , ואני יושב ומעשן פפירוסא ומסתכל החוצה . היום יום קיץ סתם , אחד מימי המעשה , והשעה - לפני הצהריים , שעה שאין בה עוד מזריזות הבוקר , אבל עדיין אין בה גם מעייפות הערב . השמש זרחה כמשפסה והאוויר היה רך ונקי . שערים ופתחים וחלונות היו פתוחים בכל השכונה , ובני אדם וכלים , בין שמבחוץ ובין שמבפנים , היו עומדים חשופים לעין כול באמצע סדר יומם , כל אחד במקומו עושה בשלו ומטיל לאוויר השכונה את חלקו הקבוע ואת חוק יומו בקול , במראה ובתנועה , וכל תנועה קלה ושאינה קלה רושמת באוויר את רושמה המיוחד . [ ... ] הכול כתמול שלשום . בני אדם וכלים חוזרים בפעם האלף , כתלמידים ערלי-לב בבית "מלמד ערבוביא , " על פרשה ישנה נושנה , השגורה להם מכבר . ואף על פי כן , מי שמתבונן , מוצא , כי כל אחר מאלה פס 1 ק מיוחד לו בפרשת היום , פסוק שלו , החביב ונמאס עליו כאחר , ובשום פנים לא יחליפנו בשל חברו . שלו הוא , כולו שלו , מן התגין והנקודות ועד נגינות הטעמים . " האין גם אנשים אלה משוררים מעט , בעלי עצמיות כל-שהיא , בבחינה ידועה ? ויהא כחוט השערה ... הרי אי אפשר לבריה בעולם שלא יהא לה "ניגון " משלה , ריתמוס נפשה המיוחד , זה שמשנה אדם מחברו ואפילו בקול פסיעותיהם " ... עודני הוגה - והנה מקהלת נוגני צבא , נוצצת כולה בכלי נחושתה , באה פתאום לאחד הרחובות , ילדים רצים לפניה ואחריה , ותרועת מרש עליז וצוהל , רחב הד ושאון , מפוצצת ובאה עימה , החצוצרות הריעו במלוא רוחב גרונות נחושתם , והתוף והמצלתיים מילאו אחריהם ברעם וגבורה . [ ... ] לא הגיעה המקהלה לחצי השכונה , וקולות המרש הציפו באיתנם את כל מלואה , את החצרות ואת הבתים ואת כל האוויר מסביב , עד אפס מקום . הכול נגרף בשאון גליהם ודבר לא עמד בפניהם . ' WDN ונשים וטף קפצו ויצאו אל הפתחים ואל השערים , אומנים ופועלים נדחקו והוציאו ראשם ורובם בעד החלונות , משרבבים עצמם משם , כנחשים ממאורותיהם כלפי חוץ , פוערים פה ושותים בצמא מן האוויר את פסוקי הזמרה העזים , המפורשים , הקצובים , שחוזרים ונשנים בנעימה אחת כמה פעמים , וכל פעם עוז חרש וזוהר חדש להם .
|
|