|
|
صفحة: 63
49 . ההדלקה ש . י . עגנון מ שלא ראה את שמחת ל"ג בעומר על קברו של ר י שמעון בר יוחאי במירון לא ראה ש י מחה מימיו , שישראל עולים לשם המונות המוניות של חגיגה בשירים ובכל כלי שיר , ובאים מכל המקומות מערי אלוקים ומארצות אדום וישמעאל ועומדים שם לילה ויום ולומדים איךךא קךישא ' ושאר לימודים נאים ומתפללים ואומרים מזמורים . ועמוד של שיש קבוע שם ובית קיבול של שמן בראשו , נותנים בו שמן זית ומפקיעין פתילות של משי וצעיפים נאים וכל מיני מספחות יקרות ובגדים מרוקמים בכסף ובזהב ומסילין אותם לתוך השמן ומדליקין אותם ועושים הילולא גדולה ומרקדים במחול כלפי השכינה שבאה באותו לילה לשמוח בשמחת התנא האלוהי . כל שכן קהל קדוש אנשי צפת , שהוא ספון בגבולם , והם קרובים אצלו משאר כל יושבי הארץ , על אחת כמה וכמה שהם שמחים בשמחתו . וכיוון שגרמו העוונות נסתלקה השמחה ונתמלא כל העולם זעם , מחמת המלכים שיצאו למלחמה זה על זה והייתה ידו של עשו בישמעאל וידו של ישמעאל בעשו ויד שניהם בישראל . אדם יוצא לחוץ חרב אוכלתו , אדם יושב בביתו וקיצי רעב אוכלים אותו , אדם מוצא טיפת שמן אינו יודע אם ידליק אותו לנשמת קרוביו שנהרגו במלחמה או אם "תן ממנו לאשתו ובניו שמתים ברעב . האמונים עלי תולע , אותם שהיו מלובשים בגדים של משי והיו זנים עינו של עולם בנו"ן יושביו בפני עצמם ומתכסים בבלו" סחבות ומת"ראים לצאת , עד שנתשכחה תורת רגל בארץ ונשתוממו כל הדרכים . הרים שהיו הומים מישראל דוממים . מירון שהייתה מאירה כבית חופה עומדת באפלה . ואפילו קהל קדוש אנשי צפת , שהם גיבורי כוח לעשות רצון קונם בשמחה , מתחבאים בבתיהם ומעלים קינה . רוקדים בהילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון , 1993
|
|