|
|
صفحة: 45
D ' 7 | Tn nn 9 wnn כל כך , בגלל הנר היחיד שדלק כחדר , וכולם ישבו סביבו , ואת כולם הוא איחד וחיבר , כי מעבר למעגלו היה החושך . עכשיו , בתקופת החשמל , לכל אחד אור משלו , שישים וגם מאה קילוואס , על התקרה וליד המיטה , מעל השולחן וליד הכורסה , המעגל נשבר . לא צריך להילחם יחד בחושך סביב . לפעמים , כשכבה החשמל , נעשית תל אביב לפתע קנונה ושקנוה כל כך , כעיירה בתוך יער . פה ושם מאיר נר או נדלקת מנורת נפ . 0 האימהות קוראות מהמרפסת : דני , 'כנס הביתה ! חושך בחוץ . יושבי בתי הקפה מנמיכים את צחוקם , ומישהו בלב רחוב דיזנגוף מגלה פתאום כוכבים וירח . באולם הקולנוע דולקים כמה נרות אדומים . הצעירים נשענים ראש אל ראש , והמבוגרים יושבים במבובה : "באמת , מה זה " - כועס הבעל - "כבר היו יכולים לתקן את התקלה " . והאישה נאנחת : "זה "גמר מאוחר , ולא נתפוס את האוטובוס , ומחר יום כביסה " . לא . זה לא עשר הדקות של זמן אבוד , זה חוסר הביטחון של איש העיר הגדולה בחושך . ( --- ) זה היה פעם סמל העושר בעינינו , לא זהב ולא אבנים טובות . רק דבר אחד : להשאיר את האורות דולקים , גם כשיוצאים מהחדר . כבר באגדות ילדותנו נבדלו העשירים מהעניים בכמות האור : בארמון הנסיך היו כל החלונות מוארים , ובבית העני דלק נר אחד ויחיד . ובבית היה תמיד אותו ה " שיר : " מי שכח לכבות את האור באמבטיה ? למה השארת את האור במטבח דולק ? מתי תלמדו לכבות את האור בכניסה ? וכשיצאה המשפחה מהבית , בדקה אימא פעם ופעמיים בכל החדרים : שלא תישאר מנורה אחת דולקת . ואז אמרתי לעצמי : כשאהיה גדולה , יהיה לי אור בכל הדירה כל הלילה , ואני אלך מחדר לחדר ולא אכבה . והנה , זה אחד מחלומות הילדות המעטים שהתגשמו : האורות דולקים - וחברת החשמל מרוויחה . ותמיד אחרי שמגיע החשבון , מתחילים להצטער : היינו צריכים לחסוך . מי שכח לכבות את האור באמבטיה ? ובלב ילדה קטנה "נולד " חלום : פעם יהיה לי בית , ובו כל האורות דולקים . וגם על זה חלמנו : לכבות בכל שעת לילה שרוצים . בבית , בצבא , במחנה , בבית חולים : כיבו- אורות ! לכבות את האור ! כולם לישון ! זהו החופש , אמרנו , לקרוא כמה שרוצים , עד חצות , עד שתיים , אפילו עד אור הבוקר . עכשיו יש החופש , ואין הכוחות . ביום הראשון לחנוכה , כשדולקים רק נר אחד והשמש , אז החדר עוד חשוך קצת . אבל כשדולקים כל השמונה , כל נר בצבע אחר , זה היום היפה של הבית . ולמחרת , כאשר מנקים את החנוכייה כדי לשים אותה בחזרה בארון , נאנחים : חבל שזה נגמר . היה בית יפה כל כך עם הנרות הדולקים . בית ביתי ממש . ( לפי : רות בונד , יהיה סוב , ( 1962 ש ( ( 1 2 מה לפי אתם הקטע חושבים החשמל : אפשר הרס כמה לחזור דברים לימים חשובים ההם ? בחיים . מה הוא הרס ?
|
|