|
|
صفحة: 76
כבר אומרים שצריך להיפרד . ופתאום מתברר - אימא איננה ! איפה אימא ? איש אינו יודע איפה אימא . אחי אליה יוצא מהכלים . חברנו פיניה כבר איבד את העניבה שלו . לייזר דוחק ומזרז . הוא אומר שאנחנו עלולים לאחר את הרכבת . שקט ! הנה באה אימא ! פניה אדומות . עיניה נפוחות . אחי אליה מתנפל עליה : " מה קרה לך ? איפה היית ? " בבית העלמין , להיפרד מאבא " ... אחי אליה פונה הצידה . כ 1 לם נאלמים דום . בפעם הראשונה מיום שאנחנו מתכ 1 ננים לנסוע לאמריקה אבא עולה על דעתי . אני חש צביטה בלב . אני חושב . יד "כולנו נוסעים לאמריקה , ואבא , מסכן שכמוהו , נשאר כאן , בבית העלמין , לבדו " ... לחשוב זמן רב לא נותנים לי . נוהמים על" נהמה ומצווים על" לטפס לעגלה . איך א 1 כל ל 0 פס לעגלה גבוהה כל-כך , שיש בה הר כזה של כלי מיסה ? יש פתרון : לייזר מגיש לי את גבו הרחב . פתאום פורצות התנשקויות ובכייה ויללות . גרוע מבתשעה באב . יותר מכולם בוכה אימא . היא נופלת לשכנתנו פסיה על הצוואר ואומרת : "אחות את היית לי . מסורה יותר מאחות ! / j / 7 jj " . e .. / פסיה לא בוכה , אבל הפימה העבה שלה מזדעזעת ודמעות גדולות כמו שעועים מתגלגלות לה על לחייה השמנות והמבריקות . כולם כבר התנשקו , רק פיניה עדיין לא . מי שראה את פיניה מתנשק , לא צריך ללכת לתאטרון . מפני שהוא קצר ראייה , אין הוא קולע למקום הנכון : או שהוא מנשק את הזקן או את קצה החוטם , או שהוא בכלל מתנגש מצח במצח . וחוץ מזה , יש לו גם נטייה , כשהוא הולך , לקפץ קצת , ולהיתקל ברגליו שלו . האמינו לי , פיניה יכול להצחיק עד כאב בטן . תודות להשם-יתברך כבר יושבים אנחנו בעגלה . רציתי לומר : על העגלה . למעלה , על הכרים ובין הכרים , יושבות אימא , ברכה וטייבל . ממולן - אחי אליה וחברו פיניה ; ואני ולייזר על דוכן הךכב . אימא דווקא רצתה שאשב לרגליה , אבל אחי אליה אומר כי על הכן הרכב יהיה לי טוב יותר . ודאי שיהיה לי סוב יותר ! על הדוכן אני רואה לפניי את כל העולם וכל העולם רואה אותי . ל"זר אוחז בשוט . הקהל עדיין נפרד . הנשים בוכות . " שלום לכם " ! " סעו בשלום " ! " תכתבו לנו מה שלומכם " ! " בהצלחה " ! " אל תשכחו אותנו " ! " תכתבו כל שבוע ! למען השם , כל שבוע מכתב " ! " תמסרו דרישת שלום למשה , ולבתיה , ולמאיר , ולזלטה , ולחנה-פרל , ולשרה-רחל , ולילדים שלהם " . " דרישת שלום חמה ! שלום ! שלום " ! כך צועקים אנו כולנו מן העגלה , וכבר אין ספק שאנחנו נוסעים . לייזר כיבד את כל שלושת הנשרים בצליפות נאמנות . לאחד מהם גם הראה את נחת מקלו . הגלגלים מתגלגלים . אנחנו מתנדנדים ומיטלטלים . אני מקפץ על הדוכן וכמעט נופל מרוב שמחה . מדגדג לי , מעקצץ לי בלב . מתחשק לי לשיר . אנחנו נוסעים , אנחנו נוסעים , אנחנו נוסעים לאמריקה ! * ורססאות = מידת אורך מקובלת ברוסיה 1 . 0668 - קילומטרים . בניו יורק בסט ר יט ז . כל דבר בעולם יש לו סוף . וגם לכניסתנו אל ניו-יורק בא הקץ . אנחנו כבר ברחוב , כלומר ב " . "סטריט אילו לא ידעתי שאנחנו באמריקה , ודאי הייתי חושב שאנחנו בברוד או בלמברג .
|
|