|
|
صفحة: 379
12 ג - פרק שני - סיום מרק קופיטמן , 2011-1929 " קנטוס " 2 ) לשלישיית כלי קשת ( בחלקים מסוימים של " תרועת מלך" מאת אנדרה היידו פגשנו שיטת תיווי מיוחדת המאפשרת למנגנים חופש מסוים בתחומי המקצב והמשקל . הערנו ששיטה זו רווחת ביצירות חדשות , שחוברו במערב מאז שנות . 50-ה יצירתו של מרק קופיטמן נעזרת במגוון רחב מאוד של דרכי תיווי חדשניות ; הן מעניקות למבצעים חופש פעולה ריתמי , אך לא רק ריתמי . קופיטמן והיידו חיברו את יצירותיהם כשבאירופה , בארצות הברית ואף בישראל - במידה מצומצמת יותר - התבססה מגמה רחבה של תיווי לא קונוונציונלי . את הרעיון הכללי שהנחה אותה אפשר לנסח בתמצית : התווים המסורתיים , הידועים לכולנו , נועדו לבסס מערכת סימנים קבועה ומחייבת ליצירה ולכל ביצועיה . כל הפרמטרים ( המרכיבים ) החשובים ביותר ביצירה - גובהו של כל צליל , המרווחים בין הצלילים , סדר הופעתם של הצלילים , משך כל צליל ( ביחס לפעמה ולמשך הצלילים האחרים , ( המשקל ( ואתו מיקומן של הפעמות ה"כבדות" , ( "חלשות"וה החלוקה הפנימית של כל פעמה ( כמה צלילים ואולי גם שתיקות נשמעים עם הפעמה ? האם הם שווים זה לזה באורכם , ואם משכיהם שונים - כיצד , (? וכמובן - התיאום בין כל אלה - כולם מסומנים בדיוק מרבי . הנחת היסוד היא שאין לשנות דבר , בשום ביצוע , ואין לחרוג ממה שנכתב . רק " הפרמטרים המשניים" - עוצמות וגוונים , ארטיקולציות שונות ולעתים גם המפעם ( הטמפו ) - נתונים במידה מסוימת לשיקוליו ולטעמו של המבצע . אבל קיימת אפשרות אחרת : תיווי פחות מחייב , שיאפשר למבצעים לבחור ולתמרן בין אפשרויות שונות ; בכל ביצוע תישמע היצירה קצת אחרת .
|
|