|
|
صفحة: 372
כבר בשנות 50-ה המוקדמות הצהיר ארליך שמיזוג יסודות מזרחיים במוזיקה אמנותית חדשה אינו אמור למחוק עקרונות של " ארכיטקטורה" - של מבנים מוזיקליים מורכבים - כפי שגובשו במוזיקה המערבית . " , "בשרו לדוגמה , אינו נשען על צורת סונטה , אך לכל אורך היצירה מתנהלים דו שיח ועימות בין שתי קבוצות עיקריות , שאפשר לראות בהן . "נושאים" ה"נושא" הראשון ( דוגמה 10 לעיל ) שגרעין ה"בשרו" מטביע עליו את חותמו צפוף מאוד במרווחיו , שופע ניגודים ( צלילים ארוכים , בינוניים וגם קצרים ; שינויים תכופים בדינמיקה ; חילופי משקל ; קיטוע ושתיקות . ( ה"נושא" השני רחב יותר במרווחיו ובמנעד שלו , קונסוננטי יותר מקודמו , שומר על רצף , מחליף משקלים ודינמיקות במתינות . 10 ד : "נושא" שני , תיבות . 17-10 אך כבר בשלב זה כדאי לשים לב לקשר הסבוך בין שני הנושאים . הראשון מתבסס בעיקר על מהלכי סקונדות ונשמע כרומטי ; השני פותח בקווינטה זכה ונמשך בפרימה ובטרצה קטנה ( כמעט בספטקורד מינורי , (! אך מסיים דווקא בשרשרת מרווחים צרים יותר מסקונדה קטנה - מיקרו-מרווחים ( הנמכות ברבעי-טון , ( המסומנים כאן כבמול ועליו קו קטן . מרווחים אלה אופייניים למערכת ה"מקמאת" הערבית ואינם מוכרים בעולמה של הקומפוזיציה המערבית עד המאה . 20-ה אפילו מלחינים ישראלים , שחתרו למפגש עם מוזיקות מן המזרח , לא נטו לכיוון המיקרוטונלי , ויצירתו של ארליך היא אחת הדוגמאות המוקדמות והבודדות בדור ההוא . ובכן , מי משני ה"נושאים" מערבי יותר , ומיהו המזרחי יותר ? מיהו החריף והמתוח ומיהו הנינוח יותר ? ואולי " הנושא השני" מנוגד לראשון רק לכאורה ? הרי הוא מתחיל באותו צליל , סול , מבליט לקראת סופו את דו ( שיא גובהו של הנושא הראשון , ( יורד אחרי ארבע תיבות בצעדים קטנים , ממש כקודמו ( ואפילו מקצין זאת ברבעי-טונים ) ומסיים - אמנם בגובה שונה - בגרעין . "בשרו"ה לפנינו נושא שברירי , שכוחו וזהותו אינם משתווים לאלה של ה"נושא" הראשון אלא נגזרים מהם . כבר בתיבה 25 מנסה ה"נושא" השני שוב את כוחו מול ה"נושא" הראשון ( ומתחיל במי , נמוך יותר , ( אך מוותר מיד ומסתיים בהשתקפות נוספת של גרעין ה"בשרו" ( הפעם - רק על הצליל רה , בתיבות 29 . ( 30-ו היצירה , שממילא אינה נשענת על מודל קלאסי של סונטה , מפגישה את המאזין בכל שלב שלה עם חומר שהתמזגו בו יסודות משני הנושאים . היצירה מסתיימת בהדים מרוחקים של גרעין ה"בשרו" ושל ה"נושא" הראשון ( סול , הצליל הראשון והמרכזי , צמוד לדו , שיא גובהו של הנושא ) אך גם ברמז ל"נושא" השני - המיקרו- מרווח מעל סול . מתחוללת כאן דרמה , ששני הנושאים הם גיבוריה . השימוש במונחים אלה אינו שרירותי : ארליך עצמו הצביע על מאבק החומרים ביצירתו , תיאר את גרעין ה"בשרו" כמעין קינה , והיה מודע למשמעותה של סקונדה קטנה יורדת כ"מוטיב אנחה" במוזיקה המערבית .
|
|