|
|
صفحة: 366
לצורך הניתוח נדון בפרק - מתחילתו עד סיומו - כשרשרת של שש וריאציות . הראשונה והאחרונה מתונות ו"שקופות" למדי ; ארבע הווריאציות בתווך מורכבות הרבה יותר . הווריאציה הראשונה 8 ) ב ) היא שרשרת עולה ויורדת של צמדי צלילים , בעיקר במרווחים של קוורטה זכה וקווינטה זכה . נוכחותם של מרווחים אלה כשלעצמה רומזת על הטטרקורד המקורי ; אך רבים מן הצלילים והאקורדים המופיעים בווריאציה ואף בהמשך הפרק זרים לו , עוטפים אותו בדיסוננס או באי-ודאות : האם הגענו אל מרכז טונלי אחר , או רק הצבענו עליו ? האם לפנינו סוג של פוליטונליות או תחום ביניים בין מודליות לא-טונלית ? מי שבוחן את המהלך המוזיקלי לעומקו מגלה שטל אמנם מרחיק את הקולות הנוספים מצליליו של הלחן המקורי אך גם מקרב אותם מדי פעם , באופן מחושב היטב . בסוף התיבה הרביעית לדוגמה , בקדנצה הזמנית על רה , מופיע אקורד פתוח שבו לוקחים חלק רה וסול . אקורד זה שייך ואינו שייך . צליליו נמצאים בטטרקורד המושמע בבס שוב ושוב , אך היגיון נפרד הוא שהוביל אליו : מפה דיאז בתיבה הקודמת , ביד ימין , עלינו לסול , ומדו דיאז לרה . תופעות כאלה חוזרות ונשנות בפרק . המעבר מן התיבה החמישית ( שיש בה תחושה זמנית , מפתיעה , של מהלך פריגי , עם הופעתם של מי במול וסי במול ) לאקורד דו מז'ור בתיבה השישית , או המעבר מסוף התיבה , 11-ה הדיסוננטית לכאורה , לסיום הווריאציה הראשונה בתיבה 12-ה באקורד הצפוי לכאורה - רה מינור - ואלה הן רק דוגמאות בודדות . מי שיקשיב לפרק הראשון ולפרק השלישי , המסיים את הסונטה , יוכל לגלות פן נוסף בווריאציות על הלחן של יהודה שרת : הן נשענות , בדרכים שונות , על מוטיבים מתוך שני הפרקים הללו . 8 ב : יוסף טל , סונטה לפסנתר , פרק שני , תיבות 12-1 כדאי לעקוב אחר התהליך במלואו בהמשך הפרק : הווריאציות נעשות דחוסות ומתוחות יותר ויותר - הן בתחום המלודי וההרמוני , הן בתחום המקצב ההולך ומואץ והן במנעד . הלחן המקורי עובר בין רגיסטרים שונים . הווריאציה החמישית , בין תיבה 41 לתיבה , 47 צוברת את שיא המתח ; הווריאציה האחרונה חוזרת לכאורה לתחילת הפרק כדי לסגור את המעגל , אך אין זו חזרה מדויקת , וסיום הפרק דרמטי יותר מסיום הווריאציה הראשונה . אכן , יש בפרק כולו התפתחות דרמטית ותחושה של קדרות , הרבה יותר מכפי שניכר בלחן של יהודה שרת . קישור ליצירה במכון למוסיקה ישראלית ראו ב-
|
|