|
|
صفحة: 365
דוגמה : 8 יוסף טל , סונטה לפסנתר , פרק שני . כותרת הפרק היא בסו אוסטינטו . במונחים מוכרים יותר ( ובהבדלים מסוימים ) הפרק נסמך על עקרון השקון או הפסקליה , הידוע עוד מימי הברוק . אחרי שנזנח במידה רבה בתקופה הקלאסית ובמאה 19-ה ( אף שמלחינים כדוגמת בטהובן , שומן וברהמס לא זנחו אותו לחלוטין , ( הוא חזר ונפוץ ביצירות רבות במאה . 20-ה בשקון או בפסקליה חוזרת תבנית מלודית קצרה שוב ושוב - בדרך כלל בבס , כתשתית הרמונית - ואתה ( או מעליה ) נבנית שרשרת וריאציות . יישומו של עיקרון זה במוזיקה חדשה שאינה טונלית הוא אתגר לא קל ; הפרק הראשון בסונטה של טל אינו מותיר מקום לספק : היצירה אינה טונלית , אף שיש בה כמה וכמה רמיזות טונליות . הפרק השני , לעומת זאת , מציב אתגר מיוחד : תבנית הבס היא לחן ארץ-ישראלי טיפוסי , מודלי וקונסוננטי , ובמקורו חד-קולי ; זהו שירו של יהודה שרת " . "רחל ההקשר המוזיקלי שיוסף טל משבץ בו את הלחן אינו " עיבוד" או " . "הרמון כדי להבין על קצה המזלג את הקשרים המורכבים בין תבנית הבס לבין הקולות האחרים , עלינו לאפיין את הלחן המקורי . יהודה שרת , דמות ידועה בחיי המוזיקה הארץ-ישראליים , הלחין בשנות 30-ה את מילותיה של המשוררת רחל " הן דמה בדמי זורם / הן קולה בי רן . " ... בטקסט שלושה בתים קצרים ; שרת חוזר בכל אחד מהם על מנגינה מתומצתת מאוד . היא נשענת על ארבעת צליליו של טטרקורד מינורי : רה , מי , פה , סול , ורק על צעדי סקונדות ( מרווח הקוורטה בין סוף התיבה השנייה לתחילת התיבה השלישית אינו מרכיב של ממש במלודיה . ( 8 א : יהודה שרת , . "רחל" טטרקורדים מינוריים אופייניים לסגנון העממי המוכר לנו בארץ , אך לחן שכולו בתוך טטרקורד אחד ויחיד , ובסקונדות בלבד , הוא מקרה יוצא דופן . רבים ציינו זאת בהתפעלות , ויוסף טל , שהיה גם ידידו הקרוב של שרת והקדיש לו את הפרק השני בסונטה כמחווה , ראה בכך הרפתקה מוזיקלית . הערנו קודם שדור המייסדים של המוזיקה האמנותית בישראל מיעט לעסוק בציטוט ובעיבוד של שירים עבריים חדשים , ונטה הרבה יותר למסורות יהודיות עתיקות . יוסף טל פנה רק לעתים נדירות לחומרים מן המסורת המוזיקלית היהודית ( כדאי להכיר לדוגמה את הסימפוניה הראשונה שלו , ( אך נוכחותו של שיר ארץ-ישראלי בסונטה לפסנתר היא מקרה חד-פעמי בכלל יצירתו . דרך הטיפול של טל בלחן זה מיוחדת מאוד . שתי התיבות הראשונות מסמנות אותה : הצליל רה עומד במרכזו של הלחן המקורי ( המנוגן ביד שמאל , ( אך טל מעמת אותו עם סול במול ועם סי במול ( ועם האקורד המוגדל הנבנה כאן , ( ובעצם - מרחיק אותו ואת הלחן כולו מן ההרמוניה המתבקשת לכאורה ( רה מינור טבעי . (? חלקו הראשון של הפרק - עד סוף תיבה - 12 מחזק את תחושתנו שהלחן המקורי ימשיך במסעו לתוך עולם צלילי " מוזר" ( גם מלשון " : "הזרה ניתוק החומר מהקשרו המוכר וממשמעויותיו המוכרות , ( הן בהיבט ההרמוני , הן בחלוקה הלא-קבועה ולא-סימטרית לפראזות ובחילופי המשקלים . גם בסונטה לפסנתר מס' 7 של ויקטור אולמן , ( 1944-1898 ) שנכתבה בגטו טרזין , 1944-ב מופיע פרק וריאציות על שיר זה ( ראו פרק . ( 8
|
|