|
|
صفحة: 362
6 ו : הסקונדה הקטנה באקורד ( התחלת הפרק הראשון ) ובתפקיד הפסנתר ( התחלת הפרק שני . ( קישור ליצירה במכון למוזיקה ישראלית ראו בכדאי לשים לב גם לאקורדים מיוחדים אחרים שבן-חיים מרבה להשתמש בהם ביצירה כולה : אקורדים מבוססים על תבניות פנטטוניות או על מרווחים של קוורטות , קווינטות וסקונדות בלבד . בשיר הראשון בולט מאוד אקורד הסקונדה באוסטינטו כבר בתיבות הראשונות ; בשיר השני - הן באוסטינטו והן ברגעים מעין-הטרופוניים , שבהם מצלצל הפסנתר ככלי-פריטה מן המזרח התיכון ( התחלת הפרק היא דוגמה מובהקת . ( תפקיד הפסנתר בשיר השלישי עשיר יותר בג'סטות המזוהות עם הפסנתרנות הרומנטית ואף הצרפתית ( הקרבה להרמוניות המיוחדות של דביסי או של רוול ניכרת היטב . ( מעניין להיווכח שמתחת לפני השטח , עם כל הגיוון ועושר הצבעים שביצירה ועם כל מאפייניה המזרחיים - מונחת תשתית צורנית קלאסית , מוקפדת . עליה נשענים התפתחותו הפנימית של כל פרק , מהלכו של קו הבס , הולכת הקולות הפנימיים בתפקיד הפסנתר וצורתה הכוללת של היצירה . זהו אחד מסימני ההיכר של בן-חיים . שלוש יצירות לפסנתר כתיבה לפסנתר מבטאת לעתים קרובות את תמצית סגנונו האישי של המלחין . ההשוואה בין יצירות שחיברו שלושה מלחינים ישראלים לפסנתר עשויה , אם כך , לקרב אותנו לשלושה עולמות נפרדים , וללמד על גיוון , פיצול , ואולי גם על ניגודים בין גישות במוזיקה בישראל - גם כששוררת ביניהן הסכמה על כמה וכמה עקרונות משותפים . נציג שלוש יצירות שחיברו מלחינים בני דור המייסדים , אך לאו דווקא מאותן שנים : יצירתו של אלכסנדר-אוריה בוסקוביץ' היא המוקדמת מבין היצירות שנעסוק בהן , ואמנם ניכרים בה היטב סממנים של ארץ-ישראליות טיפוסית . יצירתו של יוסף טל , שאותה נבחן אחר-כך , נכתבה פחות מעשר שנים אחרי יצירתו של , 'בוסקוביץ וסגנונה שונה מאוד - לא משום היא מאוחרת יותר , אלא משום שסגנונו האישי של טל היה שונה מלכתחילה . יצירתו של סתר , שחוברה בשלב מאוחר למדי של כתיבתו , מלמדת באיזו מידה השתנתה שפתו המוזיקלית מאז "שירי . "מועד " סויטה שמית" לפסנתר , ) 1947 ( אלכסנדר-אוריה בוסקוביץ' בוסקוביץ' חיבר את הנוסח הראשון של היצירה באמצע שנות . 40-ה מאז חזר אליה שוב ושוב , שינה , השמיט פרקים מסוימים והוסיף גרסאות ( לפסנתר , לשני פסנתרים , לתזמורת . ( היצירה עוררה אהדה עצומה אך גם חילוקי דעות , דווקא משום שהיה בה - לפחות בכמה מפרקיה - ניסיון להרחיק את הפסנתר ואת הסגנון הפסנתרני המקובל מן המוסכמות האירופיות ולצאת לדרך חדשה , שפניה אל המזרח . שמה של היצירה אינו מקרי : בוסקוביץ' לא ציטט בה חומר מוגדר ממסורת יהודית-מזרחית או ערבית כלשהי , אלא הבליט יסודות אופייניים לכל המסורות
|
|