|
|
صفحة: 349
עליהם ; התיאטרון והקהל האוהד שלו דימו לשמוע בהם הדים לימי התנ"ך , ובכך סומנה אפשרות מעניינת למוזיקה שתיכתב כאן בעתיד . בתל-אביב הקטנה של שנות 20-ה קמו ופעלו קונסרבטוריונים , התקיימו הופעות של זמרים ונגנים מקצועיים שהתיישבו בארץ ( אף שעדיין לא נבנה אולם קונצרטים ראוי לשמו , ( ואפילו נוסדה להקת אופרה מקומית . את אנגל ורוזובסקי אפשר לתאר כ"טרום-מייסדים" בתולדותיה של המוזיקה האמנותית בישראל . עם דור המייסדים האמיתי , זה שלקח חלק ביציקת תשתית לטווח ארוך והשפיע השפעה מכרעת על המוזיקה בארץ עד היום , נמנים מלחינים , רובם ילידי העשור הראשון של המאה , 20-ה שהגיעו לארץ במהלכן של שנות 30-ה ואשר ברובם נדון בהמשך הפרק : אריך ולטר שטרנברג , פאול בן-חיים ויוסף טל הגיעו מגרמניה , מרק לברי מלטוויה , אלכסנדראוריה בוסקוביץ' מהעיר קלוז' ( על גבול הונגריה-רומניה ) ועדן פרטוש מהונגריה . קדמו להם שני " כמעט צברים" - מנחם אבידום ומרדכי סתר - שהגיעו ארצה בגיל צעיר כבר בשנות 20-ה של המאה . 20-ה אל כל אלה הצטרפו שני מלחינים צעירים ילידי גרמניה , שהשלימו בארץ את לימודי הקומפוזיציה שלהם : חיים אלכסנדר ואבל ארליך . שנות 30-ה אינן רק העשור שבו התיישבו מלחינים בעלי ניסיון בארץ ישראל , אלא גם העשור שבו נבנו כאן בפעם הראשונה יסודות של חיי מוזיקה מקצועיים , באמות מידה אירופיות . 1936-ב נוסדה בתל אביב תזמורת סימפונית כהלכתה - התזמורת הפילהרמונית הישראלית . באותה שנה פתחו השלטונות הבריטיים את תחנת הרדיו הראשונה בארץ - "קול . "ירושלים שידורי התחנה כוונו בעיקר לצבא הבריטי , אך התחנה הקצתה שעות קבועות גם לדוברי עברית . תוכניות מיוחדות הוקדשו למוזיקה ארץ-ישראלית חדשה , ובתוך זמן קצר הוקם לצורך זה אנסמבל - הגרעין הראשון לתזמורת הסימפונית ירושלים . 1936-ב נפתח בירושלים המוסד שממנו צמחה האקדמיה למוזיקה . עשור זה הוא , אם כך , התקופה המכוננת ונקודת המוצא למוזיקה הישראלית . בשנות 40-ה 50-וה התגבש דור המשך של מלחינים ישראלים : תלמידיהם של המייסדים . בפרק זה נעסוק גם בכמה מיצירותיהם . מזרח ומערב - על קצה המזלג חיפוש שורשים במסורות מוזיקליות יהודיות , בעיקר במסורות יהודיות מזרחיות , היה אחד הקווים שהנחו את המוזיקה האמנותית בישראל מראשיתה . עיבוד אמנותי של לחן מסורתי - עממי , ליטורגי או פארה-ליטורגי - היה אחד הכיוונים החשובים שמוזיקאים בני הדור הוותיק הלכו בהם , וככל שהחומר המסורתי רחוק יותר ממוסכמותיה של המוזיקה האמנותית במערב , כך הציב השימוש בו אתגרים או קשיים רבים יותר . כיצד יתמודד המעבד , שחשיבתו המוזיקלית מערבית ביסודה , עם מלודיה שמרכיביה - רובם או כולם - דורשים " טיפול" אחר ? האם עליו להפוך את עורו ולמחוק את טעמו האישי ואת סגנונו ? האם עליו לקרב את החומר הלא-מערבי , , "אמנותי-לא"ה לעולמה המוכר של האמנות המערבית ? ואם כן - באיזו מידה ולאילו מטרות ? הבנת ההבדלים בין סוגי מוזיקה המזוהים כמערביים לבין אלה המזוהים כלא-מערביים ( ומזרחיים ) דורשת הסבר נרחב , החורג מטווח הפרק הזה . בטבלה הבאה נציג במתכונת תמציתית מאוד כמה מאפיינים בולטים במוזיקה שאינה מערבית , ונעמת אותם עם כמה ממאפייניה של המוזיקה האמנותית במערב .
|
|