|
|
صفحة: 347
חיפוש וגילוי . היה עליו לבדוק מהו ה"שורש" הלאומי שלו ולהחליט : האם הוא קולע לטעמו האישי ? האם הוא ניתן לשיבוץ או להרכבה במוזיקה אמנותית ? האם אפשר להטמיע אותו בסימפוניה , ביצירה קאמרית או בקטע למקהלה ? השורשים היו שתולים במסורות מוזיקליות עתיקות , שהמלחינים וסביבתם הקרובה לא חוו אותן דרך קבע אף שהוקסמו מהן . מאז התקופה הרומנטית פנו רבים באירופה ללחנים עממיים חיים ונושמים , העשירו בהם את סגנונם והעניקו לו צביון לאומי ( ראו בפרק - 5 " . ( "הרומנטיקה אבל שירי העם הארץ-ישראליים ( פרי עטם של אדמון , ולבה , זהבי , זעירא , לוי-תנאי , נרדי , עמירן או סמבורסקי ) עשו בשנות 30-ה 40-וה של המאה 20-ה את צעדיהם הראשונים . יצירות מסוימות אמנם נכתבו בהשראתם של השירים הללו , אך חומרים ליטורגיים , פארהליטורגיים ועממיים מימים עברו הם שמשכו בדרך כלל את תשומת לבם של המלחינים . ההווה הארץ-ישראלי מצא לו ביטוי בעבר הרחוק דווקא ! האין זו סתירה פנימית ? לא בהכרח . יש לזכור שתנועת התחייה הציונית קשרה מראשית דרכה את החדש והמתחדש לעתיק ביותר : היהודי השב לארצו הישנה-חדשה היה אמור להשיל מעליו את הגלות ; לאמץ לעצמו שוב את השפה העברית , ודווקא בהגייה הספרדית שנחשבה " נכונה" יותר , להחיות את עבודת האדמה שמרבית היהודים עזבו אותה לפני דורות רבים . ארץ ישראל הנשקפת אלינו מציורים ומכרזות שהופצו בתקופת ה"יישוב" נראית כנוף תנ"כי שקם לתחייה . יתר על כן : החזרה לשורשים יהודיים עתיקים , אותנטיים , נתפסה גם כשיבה הכרחית אל המזרחיות - אל מוצאם האמיתי של היהודים . תזמורת כלי הנשיפה של המחזור הראשון של הגימנסיה הרצליה , תחילת המאה העשרים בשורה הראשונה : הרביעי משמאל הוא דב הוז , מראשי תנועת העבודה , ממייסדי ארגון ה"הגנה" ומחלוצי הטיס העברי בארץ-ישראל ; החמישי הוא משה שרתוק ( שרת ) ממנהיגי היישוב בארץ-ישראל לפני קום המדינה , שר החוץ הראשון וראש הממשלה השני של מדינת ישראל ; השישי הוא חנינא קרצ'בסקי , המורה למוזיקה של הגימנסיה והמנצח . בשורה העליונה : השני מימין הוא זרובבל חביב , יליד העלייה הראשונה ומי שהיה ראש המושבה ראשון לציון ; השלישי משמאל הוא משה כרמי , איש עין חרוד , מחנך ומוזיקאי .
|
|