|
|
صفحة: 316
מהי מוזיקה יהודית אמנותית ? לפני הסקירה ההיסטורית עלינו לבאר שני מושגים : "מוזיקה יהודית" ו"מוזיקה . "אמנותית באמרנו מוזיקה " אמנותית" כוונתנו ליצירות כתובות המיועדות לביצוע קונצרטנטי , כלומר שאינן בגדר מוזיקה שבעל פה . על כן , מוזיקה דתית של בתי הכנסת , פיוטים , פרקי חזנות , טעמי המקרא ואפילו מוזיקת כליזמרים לא יידונו כאן באופן ישיר אלא באופן עקיף , רק אם חומר מוזיקלי מכל אחד מסוגי המוזיקה הללו אומץ אל תוך יצירה אמנותית - אם בסגנון רנסנסי או רומנטי ואם בסגנון מודרני . ככל שהתרחב מגעם של היהודים עם התרבויות הלא-יהודיות , כך הושפעה המוזיקה האמנותית שלהם ממודלים של מוזיקה אמנותית לא-יהודית . מרבית המלחינים שנחשפו להשפעה זו ביקשו להוסיף צביון יהודי מסוים ליצירותיהם , תוך שהם מבקשים לפנות גם אל קהל לא יהודי . היה בכך גם מן הרצון להפגין את היכולת האמנותית של היהודים וגם ביטוי לשאיפתם להשתלב בחברה האירופית . אחת ההגדרות הנפוצות ל"מוזיקה , "יהודית והיא מורכבת יותר מן הקודמת , ניתנה על ידי המוזיקולוג קורט זקס , , 1959-1881 בקונגרס העולמי הראשון למוזיקה יהודית שנערך בשנת 1957 בפריז . זקס הגדיר את המוזיקה היהודית כ"מוזיקה של היהודים , מוזיקה עבור היהודים ומוזיקה . "יהודיםכ על אף כלליותה של ההגדרה , היא מתייחסת לתופעות חשובות . הצלע השנייה של ההגדרה , למשל - מוזיקה עבור היהודים - מלמדת כי לא רק יהודים יכולים לכתוב מוזיקה יהודית , אלא כל מלחין העוסק בנושא יהודי מגדיר את המוזיקה שלו " מוזיקה . "יהודית דוגמאות לכך הן היצירה " כל נדרי" לצ'לו ולתזמורת ( 1881 ) מאת מקס ברוך , ( Max Bruch ) , 1920-1838 תהלים" -ו צב" למקהלה מעורבת ( 1828 ) שכתב שוברט עבור בית הכנסת של וינה . האזינו ל"כל נדרי" של מקס ברוך בעם זאת , קשה מאוד לכנות את האורטוריות התנ"כיות של הנדל " יהודיות" אף שהן עוסקות בתנ"ך , מכיוון שהנדל לא ייעד את היצירות הללו לקהילה היהודית , וגם משום שהתנ"ך הוא מקור תרבותי משותף לנוצרים וליהודים . אבל גם יהודים כתבו במאה 19-ה יצירות על בסיס התנ"ך ; זקס כינה יצירות אלה " מוזיקה של , "יהודים ובכך הגדיר רק את מוצא המלחין ללא קשר ליצירות שהוא כותב . אבחנה זו מסייעת לבדל מלחינים יהודים רבים שלא כתבו מוזיקה הקשורה ליהדותם בדרך כלשהי , ממלחינים לא-יהודים . הגדרה מעין זו ניתנה לעיתים רבות למלחינים יהודים מהמאה 19-ה שהתנצרו , כמו פליקס מנדלסון , ( Felix Mendelssohn ) , 1847-1809 או מלחינים שראו ביהדותם עניין פרטי , כמו ג'קומו מיירבר Giacomo ) . 1864-1791 , ( Meyerbeer הצלע השלישית של ההגדרה , " מוזיקה , "כיהודים קשורה למאה . 20-ה בתקופה זו , לראשונה כמעט , השתמשו המלחינים בסמלים ובסממנים שנחשבו יהודיים ושילבו אותם בתוך יצירות סולניות , קאמריות או תזמורתיות , כדי לאפיין את זהותם היהודית ולכלול אותה בשפות המוזיקליות של סביבתם . לתופעות אלה היו שני תקדימים בולטים ברנסנס והן הופיעו שוב מסוף המאה 19-ה ועד ימינו . את אלו נסקור בהמשך .
|
|