|
|
صفحة: 250
אוונגרד משוחרר מאידיאולוגיות במאמר בשם " קובייה" ( Alea ) משנת , 1957 שדן בשלל הסגנונות המוזיקליים החדשים של התקופה , כותב פייר בולז על הטכניקה הסריאלית , שהיא " שיטה מכנית ואוטומטית . "לחלוטין באותה נשימה הוא קובל על כך , שגם בסריאליזם וגם ב"אמנות המקרה החדשה" ( של ( 'קייג המלחין מתחמק מההחלטה : בסריאליזם הוא מעביר אותה אל עולם המספרים , וב"אמנות המקרה החדשה" - אל המקרה או אל המבצע . ואכן , בשנות 60-ה מתחיל כיוון חדש של השתחררות מהטכניקות הסריאליות . היעד החדש הוא דווקא חזרה לעבודת המלחין המסורתית , היוצר מתוך החלטה מודעת , ללא טבלאות שהוכנו מראש , אך גם ללא התנערות מאחריות . אגב כך ניכרת אצל חלק מהמלחינים גם חזרה לכתיבה להרכבים מסורתיים , ואפילו לכתיבה התזמורתית , שהוזנחה מעט בסערת המודרניזם של שנות 40-ה . 50-וה עם זאת , המוזיקה הנכתבת בשנות 60-ה היא תובענית , המצלולים חדשניים וחריפים , ואין בה בשום מובן חזרה לאחור . זהו " האוונגרד של שנות . " 60-ה הוא שונה מזה של שנות 50-ה בהיותו פתוח יותר , מגוון בהרבה ובעיקר משוחרר מאידיאולוגיות ומשיטות הלחנה . חלק גדול מהמלחינים המובילים בתקופה זו הם מזרח-אירופים , מלחינים שבשל הסגר התרבותי של המשטר הקומוניסטי לא היו חשופים בצעירותם להתפתחויות במוזיקה החדישה . האסכולה הפולנית 1956 הייתה שנה חשובה למוזיקה המזרח-אירופית . שליט ברית-המועצות , ניקיטה חרושצ'וב , יורשו של סטלין , נשא נאום והודיע על שינוי המדיניות בארצו , ריכוך השלטון ומיתון הצנזורה . בפולין פרצו הפגנות פועלים , שדוכאו בכוח אך הובילו בסופו של דבר לשינויים בשלטון ולתקופה שסימנה תקווה ליתר ליברליזציה במדינה אוקטובר" ) . ( "הפולני " פסטיבל האביב בוורשה למוזיקה , "מודרנית שהחל את דרכו 1956-ב ( וממשיך להתקיים עד היום , ( היה חלק מסימני התקווה . בשנותיו הראשונות הציג הפסטיבל יצירות של מלחינים מערביים , כדוגמת שטוקהאוזן , לצד מלחינים פולנים צעירים , והשתתפו בו מבצעים גם ממדינות אחרות בגוש הסובייטי , ששאפו להראות את תוצריהן המוזיקליים . מבין הפולנים בלטו שלושה : קז'ישטוף פנדרצקי , ויטולד לוטוסלבסקי Witold ) awski , 1994-1913 , ( Lutos והנריק גורצקי recki ) ף . 2010-1933 , ( Henryk G הם כונו " האסכולה . "הפולנית לוטוסלבסקי , המבוגר שביניהם , פיתח את רעיון האלתור החופשי של קייג' לכיוון חדש . ביצירותיו , לצד רגעים הכתובים בתיווי רגיל ומדויק , יש איים של " נגינה חופשית בתוך מסגרת" ( שהוא כינה בשם " אלאטוריקה . ( "מוגבלת בתוך פרקי זמן המוגדרים על פי סימני ניצוח , כל נגן מנגן משפט מוזיקלי , ולעתים חוזר עליו כמה פעמים , עד שניתן הסימן לעבור לחלק הבא . המשפטים כתובים במדויק , אבל ללא תלות בפעמות וללא צורך בתיאום עם שאר הנגנים , כאילו היו אלה קטעי סולו . כך לוטוסלבסקי שולט בפן המלודי , בהרמוניה ובצבע הכללי , תוך יצירת תחושה של חופש וגמישות . התוצאה היא הבעתית מאוד וכמעט רומנטית . האזינו ללוטוסלבקי מנצח על יצירתו chair וצפו בה ב- קז'ישטוף פנדרצקי , ( Krzysztof Pendercki ) נולד 1933-ב קז'ישטוף פנדרצקי פרץ לתודעת הציבור ביצירה " קינה לזכר חללי , 1960 , "הירושימה ( Threnody to the Victims of Hiroshima ) 52-ל כלי קשת . פנדרצקי מחלק את תזמורת כלי הקשת שלא על פי המסורת של קבוצות נגינה ( כינור ראשון , כינור שני , ( 'וכו אלא תוך כתיבת אוונגרד ( מצרפתית : avant ; garde במקור מונח צבאי שמשמעותו : החלוץ שלפני המחנה ) - בשם זה מכונים זרמים ויוצרים , שמאתגרים את הגבולות והנורמות של תחומים אמנותיים שונים ופורצים דרכים חדשות . מקובל לכנות כך בעיקר מלחינים בעלי מאפיינים מודרניסטיים , שחיו ויצרו אחרי מלחמת העולם השנייה . האוונגרד של שנות : 50-ה מלחיני הסריאליזם הטוטלי ( ולעתים גם קייג' וחבריו ;( האוונגרד של שנות : 60-ה מלחינים שיצירתם בעלת מאפיינים מודרניסטיים , אך ללא דבקות בסריאליזם או בשיטות הלחנה מובנות כלשהן ( ביניהם פנדרצקי , לוטוסלבסקי , ליגטי , קראמב , בריו . (
|
|