|
|
صفحة: 180
פרק שני : Un Bal ) נשף ( האמן נמצא בקהל הומה וחוגג , אך בכל מקום , בעיר או בשדות , הדמות הנערצת מטרידה אותו ורודפת אחריו לכל אשר יפנה 9 ) ב . ( ולס מחליף כאן את הסקרצו הקלאסי ושני הנבלים המופיעים בפתיחה מכינים את אווירת הנשף . פרק שלישי : ne aux Champs ט Sc ) תמונה באחו ( פסטורלה , אדג'יו . ערב אחד האמן מוצא את עצמו באחו . הוא שומע שני רועים מרחוק , עונים זה לזה בקריאות רועים . אלמנטים תיאוריים כדוגמת הדו-שיח בין הקרן האנגלית לאבוב ( המנגן מאחורי הבמה ) מייצגים את הטבע הרומנטי כמפלט . הגיבור המאוהב מקווה לצאת מבדידותו בקרוב , אך רעיונות של שמחה מופרעים בהופעת דמות האהובה 9 ) ג ) ובתחושות קודרות . בסוף הפרק אחד הרועים חוזר על קריאתו , והשני לא עונה עוד . נשמע קול רחוק של רעמים וסערה . פרק רביעי : Marche au Supplice ) הצעידה אל הגרדום ( האמן חולם שרצח את אהובתו , שהוא מואשם ומובל לגרדום , ובו-בזמן חש שהוא צופה בהוצאה להורג של עצמו . ה"חלום" מתקדם לקולות מרש , לעתים חשוך ופראי ולעתים מבריק . בפרק שני נושאים מרכזיים מנוגדים באופיים : בסוף הפרק האמן החולם שומע את מנגינת האידיאה פיקס בקלרינט , אך היא נקטעת באקורד ff-ב פתאומי של כל הכלים : ראשו של החולם נכרת בגיליוטינה . פרק חמישי : Songe d’une Nuit du Sabbat ) חלום ליל שבת ( האמן רואה את עצמו בלילה , באמצע הילולה מפחידה של רוחות רפאים , קוסמים ומפלצות , שהתאספו לטקס קבורתו . קולות מוזרים , אנחות , התפרצויות צחוק איומות וצרחות שטניות נשמעות מרחוק . מנגינת ה"אהובה" חוזרת פעם נוספת , אך היא איבדה מאופייה והפכה לריקוד וולגרי , גרוטסקי ומעוות בקלרינט 9 ) ד . ( הפרק מלווה באפקטים מפחידים כדוגמת טרמולו וגליסנדו , סינקופות , שימוש ברגיסטרים קיצוניים ותת-חלוקה של קבוצת המיתרים . למרבה האימה והאירוניה משלב ברליוז בתוך הילולת המכשפות ציטוט של נושא הדיאס אירה הגרגוריאני - ההמנון המושר בטקסי קבורה של הכנסייה הקתולית ( ראו בפרק - 1 "ימי . ( "הביניים האזינו לפרק החמישי של היצירה ב- הפואמה הסימפונית פרנץ ליסט 1886-1811 , ( Franz Liszt ) המלחין הבולט של המוזיקה התוכניתית אחרי ברליוז היה פרנץ ליסט , שכתב 12 פואמות סימפוניות . ליסט ליכד את הפואמה הסימפונית שלו באמצעות הטכניקה של הטרנספורמציה התמטית , כאשר מוטיב יחיד החוזר ונשמע לאורך היצירה עובר שינויים ומשקף את מצבי הרוח השונים שמקורם ביצירה החוץ-מוזיקלית שברקע . הפואמה הסימפונית " הפרלודים" , 1854 , ( Les Preludes ) מבוססת על שיר באותו שם מאת המשורר הצרפתי למרטין . 1869-1790 , ( Alfonse-Marie de Lamartine ) השיר בן 375 השורות כולל הרהורים על אהבה , גורל , חיי הכפר ומלחמה , ויצירתו של ליסט משקפת ארבעה נושאים אלה . היא מבוססת על מוטיב בן שלושה צלילים , המופיע בתצורות ובגלגולים שונים , ומשקף בתהפוכותיו את נושאי השיר . פואמה סימפונית - יצירה תזמורתית בעלת פרק אחד , שתוכנה וצורתה מושפעים מיצירה חוץ-מוזיקלית כגון : תמונה , פסל , מחזה , שיר , רעיון פילוסופי , אישיות וכדומה . מבחינת הצורה הפואמה הסימפונית משתמשת בחופשיות במאפיינים של צורת הסונטה או הרונדו .
|
|