|
|
صفحة: 169
הסונטות לפסנתר המוזיקה לפסנתר עמדה במרכז כתיבתו של בטהובן , 32-ו הסונטות שלו לפסנתר הביאו בהדרגה לשינוי הז'אנר . כשם ש"אירואיקה" שינתה את ההגדרות המקובלות של הסימפוניה , כך הסונטה המכונה " אפסיונטה" ( 1804 ) היא מעין פרשת דרכים בתחום הסונטה לפסנתר . הסונטה כשמה כן היא , Appassionata - כלומר סוערת ומלאת רגש . דוגמה : 4 בטהובן : סונטה לפסנתר אופוס 57 בפה מינור , "אפסיונטה" , ( 1804 ) פרק ראשון . בפרק הראשון של הסונטה מצויים זה לצד זה אפיונים קלאסיים ורומנטיים . אפיונים קלאסיים כל החטיבות של צורת הסונטה קיימות בבירור . הנושאים נחלקים לפראזות ברורות . ניכרת תחושה של כיווניות . על אף ההבעה הסוערת , הפרק מאורגן סביב איזון וסימטריה : כל ארבע החטיבות של צורת הסונטה ( תצוגה : תיבות , 66-1 פיתוח : תיבות , 134-67 חזרה : תיבות , 204-135 קודה : תיבות ( 262-205 שוות כמעט באורכן . כולן מתחילות בנושא הראשון ברגיסטר נמוך ; כולן מסתיימות בנקודה שממנה יצאו . אפיונים רומנטיים הסונטה מתחילה ברגיסטר נמוך בחושך" ) , " " , "ממעמקים כביכול כדי לבדוק את קצות המקלדת , 4 א , ( בניגוד לסונטות הקלאסיות המתחילות במרכז המקלדת . בהמשך ינצל בטהובן גם את המנעד הגבוה מאוד 4 ) ב . ( ל"משחק" בין שתי הידיים ולרגיסטרים המנוגדים והרחוקים יש פוטנציאל דרמטי . עד סוף חלק התצוגה , יד ימין שהתחילה באוקטבה האמצעית עולה למעלה ( תיבות , ( 65-61 וכך נעשה שימוש סמלי בגובה ובמנעד הצלילים . באופי הנושאים טמונה תחושה של מאבק המתבטאת בתהליכים מלודיים והרמוניים ובאנרגיה קצבית ה"דוחפת" באופן בלתי פוסק קדימה . בטהובן מרחיב את התוכן ההרמוני באמצעות הכנסת צלילים כרומטיים לסולם , או הדגשת יחסים נפוליטניים ( כלומר פנייה לאקורד הנמצא סקונדה קטנה מעל הטוניקה . ( מיד בתחילת הפרק הראשון ( תיבה ( 4 מתרחש מעבר חד ובלתי צפוי לסולם סול במול מז'ור ( הסולם הנפוליטני . (
|
|