|
|
صفحة: 154
סימפוניות בתקופת יצירתו הראשונה השלים בטהובן רק שתי סימפוניות : הראשונה והשנייה . הסימפוניה השנייה הושלמה לקראת סוף שנת . 1802 מצבו הנפשי המעורער של המלחין באותה עת אינו משתקף בסימפוניה השנייה המלאה אנרגיה ותנופה . מבחינה זו מייצגת היצירה את " העולם הישן" - אין היא טעונה במסרים עזים יתר על המידה , וחייו האישיים של המלחין אינם מתבטאים בה . בפרק השלישי של הסימפוניה מחליף ה"סקרצו" המהיר ובעל ההפתעות המרובות את המנואט המסורתי הנינוח . פרק זה וגם הפרק המסיים , הרביעי , מצהירים כביכול בחריפותם ובעוקצנותם כי תם עידן הקלאסיקה המאוזנת והמאופקת . ניתוח הפרק הראשון של סימפוניה מס' 2 ברה מז'ור , אופוס , ( 1802 ) 32 ראו ב- בטהובן : סיכום ביצירותיו חולל בטהובן טרנספורמציה מושלמת של הסגנון הקלאסי . השימוש בשפה ובמבנים שירש מהיידן וממוצרט אמנם מעידים על קשר אמיץ למוזיקה של סוף המאה ; 18-ה אך עם זאת , ההרחבות בתחום הצורה , שפתו ההרמונית העשירה , דרך טיפולו הדרמטית במלודיה ובריתמוס - בכל אלה הציב בטהובן סטנדרטים חדשים . יצירותיו הפכו כה מרכזיות ברפרטואר של המוזיקה האמנותית , עד כי ניתן לקבוע שכמעט כל מלחין שחי אחריו לא רק הכיר אותן , אלא גם הושפע מהן בדרך זו או אחרת . האלמנטים התכניתיים המופיעים בכמה מיצירותיו של בטהובן פורצים אף הם את גבולות ההבעה הקלאסית , המתרכזת ברובה במוזיקה מופשטת . גם אישיותו הסוערת , והאופן שבו התבטאה ביצירתו , מציבים אותו הרחק מעבר למודל של המלחין הקלאסי הטיפוסי . בטהובן הוא המלחין הראשון אשר חייו ויצירתו נכרכו יחדיו באופן משמעותי , ואשר בני הדורות הבאים הרבו לעסוק לא רק במוזיקה שכתב , אלא גם באישיותו כגאון . חירשותו של בטהובן עוד בשנות העשרים לחייו סבל בטהובן מהידרדרות במצב שמיעתו . חירשותו הגוברת הציקה לו , הוא שקע בדיכאון , נמנע מחברת בני אדם ואף שקל התאבדות . הוא רומז על כך במעין צוואה , הקרויה " צוואת הייליגנשטט" ( Heiligenstadt ) כשם המקום שבו נכתבה - עיירת נופש ליד וינה . שם הושלמה גם הסימפוניה השנייה .
|
|