|
|
صفحة: 152
סונטות לפסנתר בהיותו פסנתרן בהכשרתו , עמדה המוזיקה לפסנתר במרכז כתיבתו של בטהובן . ואמנם שלושים ושתיים הסונטות לפסנתר פרי עטו מחוללות טרנספורמציה מוחלטת בז'אנר זה , ומשקפות היטב את השינויים ההדרגתיים שהתחוללו בכלל יצירתו . בסונטות המוקדמות ניכרת נטיית המאה 18-ה להלחין עבור הפסנתרן החובב , ואין הן קשות יתר על המידה . עם זאת , כבר כאן משובצים אתגרים טכניים שאינם טיפוסיים למוזיקה של קודמיו , ונטייתו לדרמה רבה יותר . הראשונה מבין שלוש הסונטות לפסנתר אופוס 2 ( הודפסה בשנת ( 1796 כתובה בסולם פה מינור . הבחירה בסולם מינורי באותה עת סימלה תכנים מוזיקליים מסוימים - מהורהרים ונוגים , אך גם דרמטיים ומתפרצים . דוגמה : 18 בטהובן , סונטה אופוס 2 מס' , 1 פרק שלישי , תיבות . 6-1 הצהרת הפתיחה של הפרק השלישי מדגימה היטב את האיכות הדרמטית המתפרצת . הטמפו של הפרק מהיר מאוד , ( Prestissimo ) ואנרגיה זו מועצמת באמצעות תפקידה של יד שמאל ( נגינה מתמדת של טריולות . ( יד ימין אינה משמיעה מלודיה קלילה , כי אם סדרה של הצהרות תקיפות , בנות שלושה אקורדים כל אחת . " הפתטית" - זהו כינויה של הסונטה השמינית לפסנתר , אופוס 13 בדו מינור ( הודפסה בשנת - ( 1799 כינוי אשר נועד ודאי למשוך קונים ליצירה , אך גם מעיד על תכניה עזי ההבעה . דוגמה : 19 בטהובן , סונטה מס' 8 לפסנתר , , "הפתטית" אופוס 13 בדו מינור , פרק ראשון , תיבות . 4-1 הפתיחה , במבוא איטי ודרמטי באופיו , חורגת במובהק מעומק ההבעה המוגבל שהיה מזוהה עם סונטות לפסנתר עד אותה עת . הוראת הביצוע Grave מתכוונת לא רק לטמפו איטי , אלא גם לאווירה אפלה ומהורהרת . אקורד הטוניקה הפותח מנוגן בחוזקה , והתמשכותו יוצרת מתח רב . אחריו מתחילה להתפתח מנגינה בכיוון עולה אשר בולט בה הריתמוס המנוקד . הוראת הביצוע ( fp ) של האקורדים בתיבות הפתיחה תורמת אף היא לתחושת המתח . עם השמעת האקורד הדיסוננטי בראשית התיבה השנייה ( ספטאקורד מוקטן על הדרגה השביעית של הסולם ) מתעצם המתח . תיבה זו היא סקוונצה עולה של התיבה הפותחת - מה שמסייע ביצירת המתח . התיבה השלישית מבוססת אף היא על סקוונצה בעלייה ועל ספטאקורד מוקטן ומכאן נובעת התעצמות נוספת של המתח . בנוסף לכך , תיבה זו " צפופה" יותר משתי
|
|