|
|
صفحة: 131
הסימפוניה במהלך המאה 18-ה נתפסה הסימפוניה כז'אנר התזמורתי המרכזי , המשמש כר נרחב להבעה . הסימפוניות , אשר נכתבו בשלושה או בארבעה פרקים , לא נולדו יש מאין , שכן מוזיקה תזמורתית רבה נכתבה גם בתקופת הברוק . אולם הולדת הסימפוניה קשורה בראש ובראשונה לז'אנר קודם שהתפתח בסוף המאה - 17-ה ונקרא . "סינפוניה" אחד הראשונים שכתב סימפוניות כאלה היה המלחין האיטלקי ג'ובני בטיסטה סמרטיני , 1751-1700 , ( Sammartini ) שכבר פגשנו לעיל פרק מתוך סימפוניה שלו . יצירותיו , שאורכן דקות ספורות בלבד , כוללות שלושה פרקים עצמאיים אך קצרים . את הסימפוניות שלו הלחין סמרטיני בסגנון גלנטי מובהק - מרקם הומופוני , מלודיות המחולקות היטב לפראזות , ושפע של נושאים מובחנים היטב . מאיטליה התפשטה הסימפוניה לרחבי אירופה . אחד מן המרכזים הסימפוניים החשובים של אותה עת היה בעיר מנהיים ( Mannheim ) שבגרמניה , שם פעלה התזמורת תחת ניצוחו של הכנר והמלחין יוהן שטמיץ Johann ) . 1757-1717 , ( Stamitz תזמורת זו נודעה בנגינתה המאורגנת ובטכניקה המלוטשת שלה - מה שגרם למבקר המוזיקלי בן התקופה צ'רלס ברני ( Burney ) לכנותה " צבא של . "גנרלים בתזמורת מנהיים אף נעשה שימוש רווח באפקטים דינמיים שונים - בולט בהם אפקט הקרשנדו , אשר שימש אמצעי הבעה ראשון במעלה . תזמורת מנהיים הייתה גדולה מן הגוף התזמורתי שעבורו כתב סמרטיני . סמרטיני התבסס על כלי קשת בלבד , אך בתזמורת מנהיים מופיעים גם אבובים וקרנות . שטמיץ , אשר הרבה להלחין סימפוניות לתזמורת זו , היה מן הראשונים בכתיבת סימפוניה בת ארבעה פרקים , הכוללת מנואט כפרק השלישי ופרק פינלה מהיר . הוא אף היה בין הראשונים בביסוס נושא שני עצמאי ומובחן מן החומר המלודי שקדם לו , לאחר המודולציה לסולם הדומיננטה ( ראו הדיון בצורת הסונטה לעיל . ( בהיותו כנר וירטואוז עוד טרם הגיעו למנהיים , שטמיץ מדגים את סוג הניצוח על תזמורת שאותו הזכיר קוונץ : הכנר הראשון - ה"קונצרטמייסטר" - הוא גם המנצח . ניתוח הפרק הראשון של הסימפוניה במי במול מז'ור של שטמיץ ( NAWM 101 ) ראו ב- הקונצ'רטו לצד הסימפוניה נחשב הקונצ'רטו ז'אנר תזמורתי מרכזי בתקופה הקלאסית . הקונצ'רטו הפופולרי ביותר בתקופה הקלאסית היה הקונצ'רטו לפסנתר . מלחינים שונים חשפו ביצירותיהם את יכולותיו של הכלי אשר נולד לא מכבר , ואשר צליליו היו שונים בתכלית מצלילי התזמורת המלווה אותו . בקונצ'רטו הקלאסי נהוג שיתוף תמטי רב בין הסולן לתזמורת . שניהם מרבים להשתמש באותם נושאים הזוכים לעיבוד מפותח ווירטואוזי מידי הסולן . דיון מפורט במבנה הפרק הראשון ייעשה בהמשך , בהקשר לקונצ'רטי לפסנתר של מוצרט . הסינפוניה - הפתיחה הכלית לאופרה נקראה באיטלקית " סינפוניה" , ( Sinfonia ) וזכתה לפופולריות הולכת וגוברת בראשית המאה . 18-ה לפיכך היא נוגנה תכופות במנותק מן האופרה עצמה , כמעין יצירה עצמאית . פתיחות אופראיות אלה כללו שלוש חטיבות - מהירה איטית ומהירה . בשלב הבא החלו מלחינים לכתוב מראש "סינפוניות" עצמאיות , שאינן פתיחה לאופרה . שלוש החטיבות שלהן התרחבו לפרקים של ממש , וזהו המקור העיקרי ליצירה הנקראת עד היום "סינפוניה" באיטלקית , ו"סימפוניה" בשאר הלשונות . מקור שני המונחים הוא ביוונית , ומשמעו "צלצול . "משותף
|
|