|
|
صفحة: 127
צורת הסונטה הייתה מתכונת לכתיבת הפרק הראשון של יצירות רב-פרקיות - סימפוניות ( לעתים עם מבוא איטי , ( קונצ'רטי , סונטות לפסנתר ויצירות קאמריות להרכבים שונים - אך לעתים קרובות הופיעה גם בפרקים אחרים בגרסה חופשית יותר , כמו צורת סונטה ללא פיתוח ( בפרק שני , ( או צורת סונטה המשולבת ברונדו ( בפרק הסיום . ( לפעמים נכתבו גם אריות אופראיות בצורת סונטה . תיאור זה של צורת הסונטה מבוסס על חלוקתה לשלושה חלקים ( אקספוזיציה , פיתוח ורפריזה ) - תיאור שאמנם היה מקובל בניתוחים מן המאה 19-ה של צורת הסונטה . עם זאת , מעניין כי תיאורטיקנים בני המאה 18-ה התייחסו לצורת הסונטה כצירוף של שני חלקים בלבד : חלק ראשון , שבמהלכו מתבצעת המודולציה לסולם הדומיננטה , וחלק שני הנחלק לשתי פריודות מלודיות רחבות . הראשונה פותחת בסולם הדומיננטה וחוזרת ( באמצעות נושא אחר ) אל הטוניקה , והפריודה השנייה מבססת את סולם הטוניקה שבו מסתיים הפרק כולו . תיאור זה של צורת הסונטה כמבנה דו-חלקי ( המתאים גם לפרק הסימפוניה של סמרטיני שהיכרנו זה עתה ) רומז על אחד ממקורותיה החשובים של צורה זו - הפרק הדו-חלקי ( בינארי , ( המופיע ביצירות כליות רבות לאורך תקופת הברוק . נראה אותו בהמשך בסונטה לפסנתר של סקרלטי . הסונטה כז'אנר : מוזיקה למקלדת מוזיקה כלית שימשה מגוון של פונקציות חברתיות , החל בהאזנה לנגנים מקצועיים במסגרת קונצרטים פומביים , עבור בביצוע מוזיקה קאמרית ( בידי מקצוענים או חובבנים ) וכלה בנגינה של מוזיקה סולנית במסגרת ביתית . קטגוריה אחרונה זו נועדה בראש ובראשונה לנגן החובב , והכלי הפופולרי ביותר לנגינה ביתית היה הפסנתר . בזכות יכולתו להשמיע מנגינה וליווי בו-זמנית זכה כלי זה לפופולריות עצומה , ותכופות זוהה עם נגינתן של נשים בנות המעמדות הבינוני והגבוה . בין היצירות הרבות שנכתבו לפסנתר במהלך המאה 18-ה ( כגון וריאציות , פרקי רונדו וריקודים שונים ) בולטת הסונטה לפסנתר כפסגת הכתיבה למדיום . במחצית המאה 18-ה בולטים שני מלחינים בכתיבה של סונטות לכלי מקלדת : דומניקו סקרלטי וקרל פיליפ עמנואל באך . דומניקו סקרלטי 1757-1685 , ( Domenico Scarlatti ) מלחין איטלקי זה , בנו של כותב האופרות הידוע אלסנדרו סקלרטי , עקר ממולדתו בשנת 1719 ועבר לשרת כמוזיקאי בחצרו של מלך פורטוגל . עשר שנים מאוחר יותר , כאשר נישאה בתו של המלך לנסיך הספרדי , השתקע עמה סקרלטי בחצר במדריד , שם חי ויצר עד סוף ימיו . סקרלטי הלחין 550-כ סונטות לכלי מקלדת , הכתובות בפרק יחיד . סגנונן הכללי גלנטי ובולט בו ריבוי נושאים מלודיים קצרים , שונים באופיים זה מזה , אשר תכופות אינם מפותחים באופן משמעותי ; זאת להבדיל מן היצירות הטיפוסיות לסוף המאה 18-ה המצטיינות בעבודת פיתוח של מוטיבים . הסונטה ק' ( 1749 ) 119 עשירה בהפתעות ובאסוציאציות " , "ספרדיות ומדגימה את הריבוי הנושאי שבו הצטיין סקרלטי ואת מתכונת הסונטה החד-פרקית שלו ואת צורתה הדו-חלקית המעגלית . צורות נוספות במוזיקה הכלית של הקלאסיקה הן נושא ווריאציות ( צורה המופיעה לעיתים בפרקים האיטיים , ( רונדו במתכונת א-ב-א-ג-א ( הקיים בהרבה פרקים אחרונים , ( או א-ב-א ( בפרקי המנואט-טריו-מנואט שבסימפוניות וברביעיות לכלי קשת . ( עליית הפסנתר - הפסנתר הומצא בשנת 1700 על ידי ברתולומאו כריסטופורי ( Cristofori ) בפירנצה . בשונה מן הצ'מבלו , לחיצה על קליד הפסנתר הפעילה פטיש אשר הקיש על גבי המיתר ( ולא ציפורן אשר פרטה עליו ) - פעולה אשר אפשרה שליטה בעוצמות דינמיות משתנות , ולפיכך נפתחו בפני המבצע אופקי הבעה חדשים . עם התקדמות המאה 18-ה הוכנסו בפסנתר שכלולים טכניים , כגון גוף גדול יותר ומיתרי מתכת חזקים . צורה דו-חלקית ) בינארית ( - סקרלטי כתב את הסונטות שלו בצורה דו-חלקית ( בינארית . ( החלק הראשון מסתיים בסולם הדומיננטה , ואילו לקראת סוף החלק השני שב ומתבסס סולם הטוניקה . ביסוסה החוזר של הטוניקה בסוף החלק השני נעשה במקביל לחזרת הנושאים אשר הופיעו לקראת סוף החלק הראשון . צורה זו מכונה " דו-חלקית מעגלית" ( rounded binary form ) והיא אופיינית גם לפרקי המנואט . היא נחשבת לאחת המבשרות של צורת הסונטה .
|
|