|
|
صفحة: 103
סרבנד . עתה מנגן " קורלי" את הקול העליון מרובה הקפיצות ואילו " לולי" מנגן קו מלודי בעל שמיניות רצופות . האזינו לשני הפרקים ב- ז'אן-פיליפ רמו 1764-1683 , ( Jean-Philippe Rameau ) לצד קופרן , המלחין הבולט ביותר בברוק הצרפתי המאוחר הוא ז'אן-פיליפ רמו , אשר נודע כתיאורטיקן של המוזיקה לא פחות מאשר כמלחין . בראשית הפרק הזכרנו כי בתקופת הברוק התגבשה בהדרגה תפיסתם של צירופי צלילים כאקורדים ולא כמרווחים , וכי ההתקדמות ההרמונית התבססה על בס ועל היחסים שבין האקורדים שמעליו . כמו במקרים רבים אחרים , עברו שנים רבות בין התבססותה של חשיבה זו הלכה למעשה בדרכי הכתיבה של המלחינים , לבין התגבשותה של תיאוריה המותאמת לפרקטיקה זו . רמו , בספרו " חיבור על אודות ההרמוניה" , 1722 , ( Traite de l’harmonie ) היה הראשון שניסח תיאוריה על יחסי דיסוננסים וקונסוננסים שבבסיסה החשיבה האקורדית . תורתו הצהירה במפורש על הזהות בין היפוכיו השונים של אותו אקורד , וגיבשה את המונחים הבסיסיים של החשיבה הטונלית ( טוניקה , דומיננטה וסוב-דומיננטה ; ראו גם בפרק - 4 " . ( "הקלאסיקה כמלחין ידוע רמו כמחברן של אופרות , וגם כמחברן של יצירות לצ'מבלו ולאנסמבלים קאמריים . התיאוריה והפרקטיקה של רמו השפיעו זו על זו : כמלחין , הרשה לעצמו לעתים להשתמש בהצללות נועזות ובמהלכים הרמוניים בלתי מקובלים ( דוגמה . ( 17 על כן תפסו השמרנים את יצירותיו כקשות לקליטה , מאולצות וגרוטסקיות ( כלומר , " ברוקיות" במובן הרע של המילה ;( ואילו אחרים דווקא שיבחו אותו על תעוזתו ועוצמתו הדרמטית . המחלוקת בין ה"רמיסטים" ( תומכיו של רמו ) לבין ה"לוליסטים" ( שהתנגדו לרמו בשמה של המסורת שביסס לולי ) ניטשה בחריפות בשנות 30-ה של המאה . 18-ה דוגמה : 16 ז'אן פיליפ רמו , רצף אקורדים מתוך הטריו של אלות הגורל באופרה " היפוליט ואריסי" , ( Hippolyte et Aricie ) מערכה ב . בתיבות 5-2 של הבס ישנה ירידה כרומטית מהירה מפה דיאז מינור אל רה מינור . בצלצול של רצף אקורדים זה אין למעשה חריפות או נועזות בולטת , אך השימוש בצלילים אנהרמוניים , כמו למשל במעבר מתיבה 1 2-ל ומתיבה 3 , 4-ל היווה חידוש תיאורטי . רמו בחר ברצף זה כדי לבטא את המילים : "לאן אתה בורח , אומלל שכמותך ? רעד , התחלחל מפחד " ! צלילים אנהרמוניים - צלילים ששמותיהם שונים אך הם בעלי גובה זהה . למשל , סול דיאז ולה במול , או מי דיאז ופה .
|
|