|
|
صفحة: 75
קנצונה זו לשמונה קולות של המלחין הוונציאני ג'ובני גבריאלי כתובה לשתי קבוצות כלים המנגנות לסירוגין בנגינת מענה . יש בה שבע חטיבות הנבדלות זו מזו במשקלן , במרקמן ובחומר המלודי שלהן . החטיבה השנייה , בעלת המשקל המשולש , מהווה מעין פזמון חוזר המלכד את היצירה . האזינו ליצירה במן הקנצונה התפתחה גם הסונטה של המאה . 17-ה כמו הקנצונה היא בנויה מסדרת חטיבות המבוססות על נושאים שונים או על וריאנטים שונים של אותו נושא . הסונטות הוונציאניות נכתבו גם הן לביצוע של כמה קבוצות כלים , והיו תשתית להתפתחות תפיסה חדשה של תזמור , מרקם וגוון , המבוססת על ניגודים דרמטיים . הסונטה " פיאנו א פורטה" ( Sonata Pian’e Forte ) מאת ג'ובני גבריאלי , שראתה אור בדפוס בשנת , 1597 היא אחת היצירות הראשונות שבהן מפורט התזמור שכתב המלחין : הקבוצה האחת לקורנט ולשלושה טרומבונים עתיקים ( Sacbuts ) והקבוצה השנייה לכינור ולשלושה . Sacbuts זו גם היצירה הראשונה המוכרת לנו שבה ציין המלחין עצמו הנחיות עוצמה - פיאנו ופורטה . גבריאלי כתב את הסונטה לשתי קבוצות של ארבעה כלים . לאורך היצירה מנגנות שתי הקבוצות לסירוגין ונגינתן מתמזגת מעת לעת . כאשר כל קבוצה מנגנת לחוד מציין המלחין את הוראת העוצמה . "פיאנו" כששתי הקבוצות מתמזגות מופיעה ההוראה . "פורטה" האזינו ליצירה ב- המוזיקה בוונציה בין הרנסנס לברוק המוזיקה הכלית שגשגה בוונציה החל מאמצע המאה 16-ה והתמזגה שם עם המוזיקה הקולית לסגנון שהדגיש ברק צלילי ואפקטים מרשימים של גוון ועוצמה . סגנון מוזיקלי זה מילא תפקיד חשוב בחגיגות , במופעי ראווה ובטקסים שונים , דתיים וחילוניים , שהתקיימו בוונציה ושימשו את מנהיגיה להאדרת הרפובליקה ולהבטחת תהילתה . חלק ניכר מטקסים אלה התקיים בכנסיית סן מרקו ובכיכר רחבת הידיים שבחזיתה . בכנסייה זו התפתח במהלך המאה 16-ה המרכז המוזיקלי החשוב ביותר בעיר . משרת המנהל המוזיקלי בכנסיית סן מרקו , ה"מאסטרו די , "קפלה הייתה אחת המשרות המבוקשות ביותר באיטליה , וכמוה גם משרת נגן העוגב . 1568-ב נוסד בסן מרקו גם אנסמבל כלי קבוע , שכלל כלי נשיפה וכלי קשת . בימי חג חשובים שבהם נערכו טקסי ראווה מרשימים במיוחד נשכרו מוזיקאים נוספים לביצוע מוזיקה , בהרכב כלי וקולי גדול שיכול היה להגיע עד 30 זמרים 20-ו נגנים ויותר . סגנון מוזיקלי ונציאני מפואר זה הגיע לשיאו ביצירותיהם של אנדריאה גבריאלי Andrea ) , 1585-1532 , ( Gabrieli ואחיינו ג'ובני גבריאלי . 1612-1556 , ( Giovanni Gabrieli ) יצירותיהם נכתבו להרכבים גדולים של כמה מקהלות השרות ועונות זו לזו בליווי כלים . סגנון זה המעמת מקהלות אחדות מכונה הסגנון הפוליכורלי , כלומר הרב-מקהלתי . ביצירות המאוחרות של ג'ובני גדל ההרכב לשלוש , ארבע ולעתים גם חמש מקהלות כולל הזמרים הסולנים שלהן , בליווי קבוצות כלים שונות שאת הרכבן ציין המלחין במפורש . המקהלות השונות , שכל אחת מהן מלווה בקבוצת כלים מוגדרת , עונות זו לזו בשירת מענה , וברגעי השיא
|
|