|
|
صفحة: 50
האסכולה הפרנקו-פלמית , 1550-1450 לאחר 1477 סופחה דוכסות בורגונדיה לממלכת צרפת , בעוד השטחים הבורגונדיים בארצות השפלה עברו בקשרי נישואין לשליטת בית הבסבורג מאוסטריה . את המלחינים שמוצאם מן האזורים המוכרים כיום בשמות הולנד , בלגיה וצפון צרפת נהוג לכנות בשם " המלחינים . "פלמיים-הפרנקו מלחינים אלה המשיכו לשלוט במוזיקה האירופית עד אמצע המאה . 16-ה בין ישן לחדש המלחינים הנודעים בדור שלאחר דופאי היו ז'אן דה אוקכם , ( Jean de Ockeghem ) , 1497-1420 ששירת את מלכי צרפת , ואנטואן בינוא , 1492-1430 , ( Antoine Busnoys ) ששירת את דוכס בורגונדיה ואת מקסימיליאן מהבסבורג . במוזיקה של אוקכם ובינוא ניכר שילוב בין ישן לחדש . מצד אחד בולטים בה מאפיינים ישנים שמקורם עוד בימי הביניים : שימוש בצורות הקבועות ( formes fixes ) במוזיקה החילונית , ונטייה למשפטים מוזיקליים ארוכים ומפותלים ולתחכומים מבניים . מצד שני מתחילות להסתמן בה המגמות החדשות : איזון רב יותר בין הקולות , מרקם שאופיו חיקויי יותר וטיפול חופשי יותר בחומרים מוזיקליים שאולים . שנסונים אוקכם ובינוא ממשיכים את מסורת השנסון הבורגונדי של דופאי ובני דורו , אך ניכרות ביצירותיהם מגמות חדשות : הקולות , כולל הקונטרה-טנור , שירתיים יותר ודומים יותר זה לזה באופיים המלודי והמרקם נעשה חיקויי יותר . עם זאת , הקנטוס והטנור הם עדיין הקולות העיקריים ה"משוחחים" זה עם זה בקונטרפונקט , בעוד הקונטרה-טנור משמש יותר כתשתית ההרמונית וכקול המגשר בין שני האחרים . דוגמה טיפוסית וידועה לשנסון בסגנון זה הוא " פי צוחק ולבי בוכה" , ( Ma bouche rit ) פרי עטו של אוקכם . דוגמה : 7 ז'אן דה אוקכם , , Ma bouche rit שנסון , תיבות 4-1 האזינו ליצירה בביצוע כלי ב- מיסות גם במיסות ממשיכים אוקכם ובינוא את המסורת שהחלה להתפתח בדורו של דופאי , אך גם כאן מסתמנים חידושיהם : מנעד הקולות מתרחב , המוזיקה רצופה יותר ונקודות הפיסוק הקדנציאליות תכופות פחות . גם הטיפול בקנטוס פירמוס בטנור חופשי יותר
|
|