|
|
صفحة: 34
האזינו לרונדו במלבד מספר הקולות הלא-שגרתי - ארבעה קולות - רונדו זה אופייני מאד לשירים החילוניים הפוליפוניים של גיום דה משו , אשר ליצירתו המוזיקלית תהיה השפעה מכרעת על כתיבת שנסונים בדורות הבאים . השיר נכתב מנקודת מבטו של גבר המאוהב באישה שהיא בעיניו כלילת השלמות והיופי , ובכך הוא נקשר למסורת ארוכה של הלחנת טקסטים שמקורה עוד בשירת הטרוברים והטרובדורים , שבה כבר נפגשנו בפרק זה . המאה 14-ה באיטליה : הטרצ'נטו עסקנו עד כה במוזיקה שנכתבה רובה ככולה בצרפת ; אבל גם מדרום להרי האלפים , ברפובליקות ובערי המדינה האיטלקיות , התרחשו אירועים חשובים בתחום המוזיקה הפוליפונית , שאליהם אנו מתוודעים מהשלב שבו מוזיקה זו החלה להיכתב בתווים . למרבה הפליאה , אין כל עדות כתובה על מוזיקה פוליפונית באיטליה לפני המאה , 14-ה או ה"טרצ'נטו" ( trecento ) כפי שמאה זו והמוזיקה שנכתבה בה מכונות באיטלקית . בניגוד למוזיקה הפוליפונית הצרפתית שהתפתחה באופן ברור מהפוליפוניה של המאה , 13-ה המוזיקה הפוליפונית באיטליה שגשגה במאה 14-ה כמעט ללא תקדימים כתובים ידועים . כמעט כל המוזיקה שנותרה לנו מתקופה זו — כשש מאות שירים פוליפוניים חילוניים שצורתם בלאטה , מדריגל או קצ'ה — מקורה בערי המדינה העשירות של צפון איטליה דוגמת פירנצה , מילנו , ונציה וסיינה , אשר שגשגו הודות ליחסי מסחר הולכים ומתרחבים בין מזרח למערב . זוהי גם תקופתם של המשוררים והסופרים הגדולים של איטליה , כגון דנטה אליגיירי , 1321-1265 , ( Dante Alighieri ) פרנצ'סקו פטררקה , 1374-1304 , ( Francesco Petrarca ) וג'ובני בוקצ'ו . 1375-1313 , ( Giovanni Boccaccio ) יוצרים אלה כתבו בשפה האיטלקית ופיתחו סגנון שירי בעל צלצול נעים , שזכה לכינוי " הסגנון המתוק . ( Il dolce stil nuovo ) , "החדש סגנון זה ניכר גם במוזיקה האיטלקית של מאה זו . על המדריגל והקצ'ה ראו ב- פרנצ'סקו לנדיני 1325 , ( Francesco Landini ) בערך עד 1397 לנדיני , בן העיר פירנצה , הוא המלחין האיטלקי החשוב ביותר של הטרצ'נטו . " המלחין העיוור , "סקו'פרנצ כפי שלנדיני נודע בזמנו ( ר' תמונה , ( 7 זכה לפרסום רב לא רק בשל היותו אחד המלחינים הפוריים ביותר , אלא גם בזכות שמו שהלך לפניו כנגן עוגב מעולה . כדוגמה לסגנונו , הנה הבלאטה שלו " היא לעולם לא תדע רחמים" ( א ma' piet א , ( Non avr האופיינית לבלאטות המאוחרות שלו הכתובות לשלושה קולות . שמה של הבלאטה ( ballata ) מסגיר את המקור הריקודי שלה ( שם הפעל "לרקוד" באיטלקית הוא . ( ballare
|
|