|
|
صفحة: 51
מי הנשוא ? – שיעור זה מספק לתלמידים מערך של הוראות לפתרון בעיות , ובמקרה שלנו – נוסחה לאיתור הנשוא והנושא במשפט . נוסחה זו מתבססת על העובדה שהנשוא " מתייחס" אל הנושא , ומבטא את תכונותיו , מעשיו , פעולתו . לכן השאלה " מי הנשוא " ? ( כלומר מי בעל תכונת הנשוא ) היא השאלה המרכזית כאן . הנוסחה מובילה ישירות מן הפעולה אל עושה הפעולה . אבל שיטה זו אינה פועלת בכל המקרים . למשל , במשפטי שאלה . למשל , במשפט : " מי נסע "? התבנית " מי נשוא מי" ) " ? נסע ( " ? לא תוביל אותנו אל הנושא ( מי . ( גם במשפט שיש בו נושא סתמי , כגון " נוסעים לחיפה , " התבנית " מי נשוא מי" ) " ? נוסעים ( " ? לא תעזור . נמנענו מן השאלה מה הנשוא ? ( במקרים שהנושא דומם ) כדי לא לבלבל את התלמידים עם השאלה לאיתור המושא . דוגמה : הילדים קראו ספרים – מי קראו ? הילדים . מה קראו – ספרים . ניתוח מבני – הניתוח המבוסס על הניתוח המבני המוצע אצל עוזי אורנן , בספרו המשפט הפשוט , ומטרתו לבודד במגבלות האפשר את הניתוח התחבירי מאמות מידה סמנטיות . אמות המידה הצורניות ניתנות להחלה עד שלב מסוים ; וכאשר נתקלים בדו-משמעות יש להפעיל גם אמות מידה סמנטיות . להלן הדרך לניתוח מבני : מי הנשוא ? מסמנים את הפועל הנטוי . ( במשפטים שמניים - אם אין פועל נטוי ויש שם עצם , שם תואר או בינוני החשוד כנשוא – משנים את המשפט לעבר . אם נוסף הפועל היה בעבר – זהו נשוא . למשל : הוא חמוד . בעבר : הוא היה חמוד ( . מי הנושא ? שם או כינוי גוף המתאים במין , במספר ובגוף לנשוא , ולפניו אין מילת יחס . אם יש כמה שמות כאלה במשפט , משנים את המין או את המספר של הנשוא . שם העצם או הכינוי שיהיה חייב בשינוי ( כדי לשמר את תוכנו של המשפט בשינוי קל ) הוא הנושא . יש לציין שניתוח זה אינו תקף , למשל , אם הנושא הוא שם פרטי ובעוד מקרים . אולם הוא תקף במספר רב של מקרים . שם הפעולה – כדאי מאוד לשים לב לשלב ביניים שבו התלמידים תופסים את מהותו הפועלית של הנשוא , ומייחסים תפקיד נשואי לכל ישות פועלית , כולל שם פעולה ( שהוא שם עצם לכל דבר . ( למשל , משפט המתחיל בצירוף השמטת הכדור נתפס כאילו הוא הכדור הושמט , והניתוח נעשה בהתאם . זיהוי מוטעה של שם פעולה בתור נשוא ולא בתור נושא , אופייני לתלמידים מתקשים , ויש לעזור להם במציאת נשוא המשפט . על ידי התייחסות ומשובים בלתי פוסקים אפשר להתגבר על הקשיים במציאת נשוא המשפט . המעטת החשיבות של המבצע – העברית מציבה אפשרויות רבות להמעטת חשיבותו של המבצע , ביניהן : נושא סתמי ( אומרים ש ( ... ונושא " חסר" ( חם לנו , ( שמות פעולה ( מציאת הפתרון ) וצורת סביל ( נמצא הפתרון . ( אפשרויות אלה מעוררות בעיות רבות אצל התלמידים משום שהם נוטים להתמקד במקרים השקופים של נושא ונשוא פועלי ( המארגנים מצאו פתרון . ( במקרים אלה הנשוא הוא פועל פעיל , והנושא הוא מבצע הפעולה . קל לזהותם כי הנושא התחבירי הוא גם הנושא הפסיכולוגי . בראשית הדרך לא כדאי להתייחס למקרים אלה כאל שגיאות ; עדיף לראות בהם הכללת יתר המצביעה על הבנה בסיסית של יחסי נושא-נשוא , ומכאן לדון בדרכים הרבות של העברית לציון מה קרה , ומה נעשה בלי לציין בפירוש מי עשה .
|
|