|
|
صفحة: 50
שיעור : 17 נושא ונשוא שיעור זה דן בחלק התחבירי החשוב ביותר במשפט – הנשוא ובזיהוי הנושא . הפניות למקורות באינטרנט קישורים הילקוט הדיגיטלי חט"ב עברית – קישורים > תחביר > תפקיד תחבירי הערות והנחיות נשוא פועלי – בספר זה עוסקים רק בניתוח המשפט הפועלי . ההוראה בספר יוצאת מן הנשוא הפועלי אל הנושא , תוך התבוננות במהותם של הנושא ושל הנשוא ובהתאם הדקדוקי שביניהם . ההוראה מתחילה במקרה הבולט והשקוף ביותר : נשוא – פועל , נושא – צירוף שמני , וממנו עוברת אל המקרים המורכבים יותר – נשוא מורחב , נושא שם פעולה . הנשוא – יש ללמד את התלמידים למצוא בתחילה את הפועל ולסמנו כנשוא . אולם חשוב להראות להם כי שמות פעולה הם לא פעלים במשפט . ניתן להראות זאת בעזרת הוספת כינויי שייכות או מילת יחס "של" לשמות הפעולה , ובכך להוכיח שהם שמות עצם . כמו כן ניתן להראות ששמות הפעולה אינם ניטים בזמן , ולכן אינם פעלים . זיהוי נושא ונשוא – בניתוח המשפט הפועלי מומלץ לאתר תחילה את הנשוא ( הפועל , ( ורק אחר כך לבדוק מי ביצע את הפעולה או מי הוא נושא הפעולה ( בסביל . ( יסוד הזמן במשפט הפועלי– מלבד הידיעה המשותפת לכולנו שמשפט הוא יחידת תוכן , למשפט יש הגדרות רבות . כל הגדרה מקורה בנקודת ראות שונה , ולכן כל הגדרה גורמת לנו להתבונן במשפט מנקודת ראות אחרת . מנקודת ראות תחבירית , למשפט יש תכונה אחת הכרחית , שבלעדיה הוא לא יהיה משפט : במשפט יש יסוד נושא זמן . תכונה זאת מבדילה משפט ממבעים שאינם משפטים . במילה " זמן" הכוונה לשלוש התקופות : התקופה הקודמת לרגע הדיבור שלנו , התקופה החופפת אותו והתקופה הבאה אחריו . אם קשה לאתר את היסוד " נושא הזמן , " הופכים את המבע כולו לעבר על ידי הוספת המילה " אתמול" לפני המשפט . מבע הנתון בזמן עבר – הופכים לעתיד . אם אפשר להפוך את המבע לעבר ( או לשנות את זמנו בכל דרך אחרת , ( המבע הוא משפט תחבירי . הבלשנים קוראים למשפט כזה פרדיקציה , ( בעברית = השאה מן המילה נשוא , ( כלומר ייחוס תכונה , מצב או פעולה לישות כלשהי . יסוד הזמן במשפט שמני – גם במשפטים שמניים יש יסוד " נושא זמן , " גם אם צריך לפעמים להעמיק קצת כדי לגלות יסוד זה . ואכן , אם מטים את המשפט השמני בזמנים השונים ( עבר או עתיד ) מגלים את היסוד " נושא הזמן " באוגד . דוגמה : הבניין גבוה ( הווה ;( הבניין היה גבוה ( עבר . (
|
|