|
|
صفحة: 272
ופקידים של המנגנון הביורוקרטי השלטוני בתקופת הממלכות , ואנשי צבא - כולם מתוארים כקוראים וככותבים . אבל כבר קודם לכן , בשלב מוקדם באלף הראשון לפנה"ס , אנשים ' פשוטים' כתבו את שמם על כלי קיבול כדי לסמן עליהם בעלות ; כתובות הקדשה ופולחן נחרתו על חפצים שהוגשו כמנחות במקדשים ; מכתבים נכתבו על שברי חרסים ומגילות פפירוס ; יצירות ספרותיות , שלפני כן הועברו בעל פה , הועלו על הכתב . למרות זאת סביר להניח שהיה בחברה הישראלית הקדומה אחוז גבוה של אנאלפביתים , וכאלה שידעו , אולי , לכתוב רק את שמם שלהם ולא . "יותר טין , פפירוס ועץ במסופוטמיה כתבו על גבי לוחות טין ( מעין בוץ רך . ( לכתיבה זו היה יתרון בולט : לוחות הטין היו עמידים בהרבה לפגעי הזמן , ורבים מהם ( או לפחות משבריהם ) שרדו כממצא ארכאולוגי , ואיתם - המידע שתעדו . לעומת הטין , הפפירוס והקלף עשויים מחומר אורגני מתכלה : פפירוס עשוי מגומא או מקני סוף , הקלף עשוי מעור של בעלי חיים . משום כך נדיר מאוד למצוא אותם בחפירות ארכאולוגיות . נראה כי כאן טמון גם ההסבר למיעוט הכתובות בעברית קדומה שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות – סביר שרוב התעודות ( והספרים ) נכתבו על גבי פפירוס או קלף , ולכן לא שרדו . בו בזמן , נראה כי כבר באלף השני לפנה"ס היו נפוצים במזרח הקדום גם לוחות עץ מצופים שעווה שאפשר היה לכתוב בה באמצעות מכשיר חד . כדרכם של חפצים אורגניים , גם לוחות העץ , כמו ספרי הפפירוס , כמעט שלא נשתמרו בממצא הארכאולוגי . אלה הם , אם כן , חלק מציוני הדרך בתולדותיו של הספר הקדום . אם כי מגילות של קלף המשיכו להיות פופולריות בתקופות יוון ורומא ( וממשיכות להיות בשימוש עד היום , למשל בספרי תורה בבתי הכנסת , ( נראה כי כבר בזמנן של תרבויות אלה הומצא הספר הכרוך שכלל כמה עמודים הכתובים בכתב יד . הספר הכרוך התפתח , ככל הנראה , מן הצורך לאגוד מספר לוחות עץ יחדיו . רק כאלף שנה מאוחר יותר הומצא הדפוס , והוא אפשר להוזיל את הספרים בצורה ניכרת והפך אותם לנפוצים בהרבה . לאור כל זה אפשר , אולי , לראות את המעבר הנוכחי לספרים דיגיטליים כעוד שינוי שמצטרף לשורת שינויים קודמים , כל אחד מהם מהפכני בדרכו .
|
|