|
|
صفحة: 244
60 % –כ מהתלמידים בארץ לא מסוגלים כיום לעשות את שיעורי הבית כראוי ! הסיבות לכך מגוונות : הורים שאינם דוברי עברית ( עולים חדשים , ( משפחות מצוקה שאין בביתן מקום מספיק להכנת שיעורי הבית , הורים שאינם פנויים ( רגשית או פיזית ) לסייע לילדיהם , ילדים עם קשיי למידה , ילדים עם קשיי ריכוז ועוד . הפער בין המשפחות בולט מאוד בסוגיה זו : ילד ממשפחה עם הורים שיכולים לממן מורה פרטי , או צהרון איכותי , סיכויי ההצלחה שלו בלימודים גבוהים יותר מאשר ילד ממשפחה קשת יום עם הורים בלי השכלה גבוהה או אפשרות לסיוע לימודי חיצוני . ילד שבאופן קבוע מסרב להכין שיעורי בית , נתפס לפעמים על ידי ההורים והמורים . "עצלן"כ האומנם ? התשובה היא לאו דווקא !! התקשורת בין ההורים לילדים היא אחד מהקריטריונים החשובים להבנת סוגיה זו : בבתים שבהם יש תקשורת טובה בין ההורים לילדים , הילד ירגיש בטוח לבקש עזרה מהוריו , וההורים קרוב לוודאי ייענו לצורכי ילדם . בבתים שבהם אין תקשורת טובה בין הילד והוריו , שיעורי הבית יהפכו להיות מוקד למלחמות . ממחקרי פעולה שנעשו בשנים האחרונות על ידי סטודנטים של שנה ג' במסלול בית הספר היסודי בכיתות שונות , עולה כי בחלק ניכר של הכיתות אין בדיקה שיטתית של שיעורי הבית , משום שאין כלים לבדיקת שיעורים . במקרים רבים שואלת המורה את הכיתה : " מי הכין שיעורי בית . " ? במקרים רבים הבדיקה של הכנת שיעורי הבית היא בדיקה כמותית ולא איכותית , וגם כך זה לא מהימן . הכול מתחיל בגישה ... הגישות השמרניות רואות בשיעורי הבית הכרח לימודי . הן אינן מוכנות להתפשר על הכמות והאיכות של שיעורי הבית . כל הילדים מקבלים את אותם השיעורים , בלי שום התחשבות בשליטתם האישית בחומר הנלמד . הגישות הפרוגרסיביות , לעומת זאת , יותר ליברליות ורואות כל תלמיד כאדם בפני עצמו . לפי שיטות אלה שיעורי הבית עדיין חשובים , אך אין הכרח לתת לכל התלמידים את אותן המשימות . בשנים האחרונות אנו מדברים על " ריבוי אינטליגנציות" – כלומר האינטליגנציה האנושית אינה מיקשה אחת , אלא מורכבת מקובץ של מיומנויות שונות . ילד יכול להיות חלש במקצועות הריאליים , אך מאוד מוכשר בציור , למשל . אותו ילד יוכל אולי להכין כרזה אמנותית לכיתה , בעוד ילד אחר יכין מופע אקרובטי עם חברו בהשראת החומר הנלמד . גישה זו
|
|